כמעט חדשות

…"ואת הנעליים האלה מצאתי ברחוב". הוא אמר והצביע בגאווה על הסניקרס שלרגליו. "כמעט חדשות", הוא הכריז. "לא תאמיני מה שאנשים זורקים".
ישבנו במרכז הסיוע לנרקומנים חסרי בית. הוא מרח כמות נדיבה של שוקולד למריחה על פרוסת לחם והכין לעצמו קפה שחור עם הרבה סוכר. ליד הכסא הניח שקית של "המשביר" ובה כל רכושו. חולצת טריקו צהובה מיד שניה, תעודת זהות חדשה לגמרי, כובע קסקט וכמה מזרקים חדשים.
הסתכלתי על הנעליים. נעליי נייקי ירוקות. על העקב נכתב משהו בעט אדום. הכיתוב היה מחוק מעט אבל אפשר היה לפענח את האות מ"ם. ונזכרתי. את הנעליים האלה אני קניתי בניו-יורק לפני כשבע שנים. הבאתי אותן במתנה לאחייני על פי הנחיות מדוייקות ממנו איפה לקנות ואיזה דגם. כשקיבל את הנעליים רשם בדיו אדומה "עמית" על העקב של נעל ימין.
אחרי שנה נמאס לו. הזמין נעליים חדשות באמזון ואת אלה, הירוקות, הכמעט חדשות, העביר לאחיו הצעיר, ערן. ערן כתב את שמו בעט אדומה על העקב של נעל שמאל. שנה שלמה נעל אותן ערן, לבית הספר, לחוג כדורסל במתנ"ס ואפילו לדייטים עם ספיר. שנה שלמה עד ששכח אותן בבית הספר.
אב הבית שמצא את הנעליים שמר אותן בחדר אבידות ומציאות במשך כמה חודשים ומשלא נמצא להן דורש, לקח אותן הביתה. נעליים כמעט חדשות, יתאימו בדיוק לבן שלו, כפיר. הוא ניקה אותן היטב. כמעט כל האותיות של העקבים נמחקו. רק המ"ם נשארה. דהויה משהו. כפיר נעל אותן שנתיים. את שמו הוא כתב בטוש שחור על העקב. אחרי שנתיים נשחקה הסוליה והירוק המבריק הפך לירוק מט משופשף. כפיר קנה נעליי אול-סטאר בדיוטי-פרי, כשנסע עם כל הכיתה לפולין, והנעליים הירוקות נשכחו בארון. כשהתגייס, החליט לפנות מקום בחדר והניח את הנעליים בחדר האשפה…
"כמעט חדשות", הוא אמר. "לא תאמיני מה שאנשים זורקים".
הוא גמר לאכול את הכריך. "אוליי יש לכם גרבים"? שאל. נתתי לו זוג גרבים – כמעט חדשים – והוא הכניס אותם לשקית הניילון. אחרי מנוחה קצרה הוא יצא לרחוב מחבק את השקית עם החולצה, הכובע, הגרבים, והמזרקים החדשים.
מצאו אותו בגינה. המזרק החדש עדיין תקוע בווריד. הוא לבש חולצת טריקו ירוקה ולרגליו נעליים ירוקות, כמעט חדשות. על העקב של הנעל הימנית עוד אפשר היה לקרוא, בקושי, את האות מ"ם.