דמיינו לעצמכם סיטואציה
תארו לעצמכם שבמסגרת העבודה שלי אני נחשפת להמון מידע שמתחרינו ישמחו לשים עליו את ידם.
תארו לעצמכם שניצלתי את האפשרות ותמורת בצע כסף העברתי את המידע הזה ישר לידיהם.
דמיינו שהבוסית שלי גילתה את זה יום אחד, ביחד עם שאר הנהלת החברה.
עכשיו אני עומדת בפני הליך פיטורים, ובמהלך ההליך מתבקשת הבוסית להעיד על מה שראתה במו עיניה, ומעידה.
עכשיו תארו לעצמכם שהתגובה היא הפגנה פמיניסטית ענקית הקוראת לבוסית שלי פושעת שאחת דינה להיאנס, כי לא תמכה בעובדת. "אנחנו הנשים חייבות לתמוך זו בזו ולא משנה מה האחרת עשתה, ובטח כשזה בשביל תמורה כספית – הרי נשים מקופחות במשכורת תמיד".
נשמע נורמלי? סביר? הגיוני? שפוי?
עכשיו תפסיקו לדמיין.
מה שעושים בצבא הוא לקחת נערים ולהפוך אותם לחיילים – זה אומר לוחמים אבל זה אומר גם צייתנים.
כשחייל מחליט להרוג על דעת עצמו, אחרי שכל הקרב נגמר והסתיים זו לא הצלת עם ישראל. זו הוצאה להורג.
אבל אתם צודקים. אני לא הייתי שם, אין לי הזכות לשפוט אותו ואין לי היכולת לדעת את כל העובדות. בשביל זה צריך להיות משפט הוגן וגלוי.
אז הנה, יש משפט. ומפקדו של אותו חייל העיד. ממש כמו הבוסית שלי בסיפור (המופרך!) שדמיינו בתחילת הפוסט.
והנה הפמיניסטיות, כלומר חמומי המוח, ממהרים לקלל ולאיים עליו. הוא הרי חייל שלך. אתה אמור להצדיק אותו באש ובמים.
סליחה? ממתי חייל שעובר על הוראות מפקדיו זכאי להגנתם? ואיך תרצו שתתברר האמת אם תסתמו פיות? ולמה לכל הרוחות העליתם על נס רוצח?
זה לא ימין ושמאל, אנשים. צאו מהאוטומט שלכם. אני לא חייבת להיות בעד החזרת שטחים או שיקום מחבלים בשביל לחשוב שלא מחסלים שבויים. רק צריכה להיות אמיתית עם עצמי. לדעת שכאשר התקרית הסתיימה מזמן אין שום הצדקה לחובש שנקרא למקום לטפל בפצועים – לבוא ולירות.
זה לקלוט שכבר רצחנו עובד זר רק כי מזלו הרע הביא אותו להיות במקום בו התרחש פיגוע. ולהזדעזע מהידיעה כי נהג שחטף התקף לב ונכנס בחנות הוכה בעודו חסר הכרה מתוך אמונה שהוא מחבל.
זה לא "טעויות קורות". זה אנחנו שלבנו גס בבני אדם שזהים לנו בכל. רק כי חשבנו שאולי הם מחבלים.
תאמרו לי "הבא להורגך השכם להורגו", אבל לא כתוב להורגו אחרי שניטרלת. לא כתוב להרביץ לו כשהוא מחוסר הכרה. לא נאמר בשום מקום "אם מישהו ניסה להרוג אותך – התנפל על מי שנדמה לך כאותו אחד בלי שום הוכחה".
יש יהדות אחרת. יש ימנים אחרים. יש מתנחלים אחרים. אני אפילו מהמרת שהם הרוב.
מתוך דף הפייסבוק של הרב יובל שרלו
אני מתחננת, אל תהפכו את זה לשמאל מול ימין. כל ימני שפוי בדעתו יודע שהחייל היורה לא הציל אותו ולא עשה לו טוב. אל תיסחפו אחרי קריאות התמיכה ללא הפעלת שיקול דעת. יש לכם ראש, חישבו לבד. האם תפקידו של חייל לפעול לפי הוראות מפקדיו או בניגוד אליהם? האם אנחנו הצבא המוסרי בעולם או ברברים?
(לשם ההבהרה- הכותבת הינה פמיניסטית והשתמשה בדוגמה הקרובה ללבה, ולא מתוך רצון להלעיג)