איך מתחילים לכתוב ביקורת על ספר כואב, מכשף וסוחף זה?
אולי קודם בשליחת תודה ענקית לאורית רובינשטיין ששלחה לי את הספר לסקירה.
השנה היא .1944. במשלוח לאושוויץ מגיעים ארבעה בני משפחה אחת: התאומות פרל וסטשה זגורסקי, אמן וסבן. אבי המשפחה יצא לפני מספר חודשים מהבית ונעלם. בתרמית מתוכננת היטב, מופרדות התאומות ממשפחתן, ונופלות היישר לידיהם השטניות של מנגלה וחבורתו.
מתחם הניסויים בתאומים נקרא: "גן החיות של מנגלה", גיהנום על פני אדמות, שם בהפוגות מהניסויים, מוצאות התאומות מזור לנפשן הפצועה בשפתן הפרטית ואף במשחקים משותפים של ילדותן.
עוד ניסיון לשרוד, הייתה חלוקת התפקידים ביניהן: פרל אחראית על העצוב, הטוב והעבר, ואילו סטשה אחראית על: המצחיק, הרע והעתיד. הבנות מעבירות את ימיהן, כואבות ולמודות סבל, מנסות לשרוד, עד לאותו חורף גורלי, בו נערך קונצרט אותו מארגן מנגלה, כאן נחרצים גורלות: פרל נעלמת מנגד סטאשה מתאבלת עליה.
ך מקווה שפרל עדיין בחיים.
הצבא האדום משחרר את המחנה, וסטשה ביחד עם פליקס, שכמותה איבד את התאום שלו, מוצאים את עצמם בפולין החרבה, חדורי נקם לתפוש את מנגלה ולמצות איתו את הדין, מגלים מה עלה בגורל העולם ומקווים בשביל סטשה שתמצא את פרל התאומה האבודה.
הספר כתוב בשפה יפה וסוחפת, אפילו הזוועות עדינות יותר. הן צורבות וכואבות, אך עדיין מרחפת מעין מעשייה שעוטפת את הסיפור המזוויע הזה והחשוב הזה ונותן לו נופך אחר.
קיבלתי את הספר בדואר בסביבות 7. הגעתי הבייתה וראתי ברצף, חוץ מעצירות קטנות לעכל, ובערך בשעה אחת סיימתי המומה.
ספר חובה!!!
