השבוע השתתפתי בסמינר הכנה ל"חלוצים חינוכיים" או בהגדרה מוכרת יותר למי מכם/ן שמתבוננים מבחוץ…מדובר בפרחי הוראה פוטנציאלים, חלקם ללא ניסיון בהוראה קודמת, אחרים עם ניסיון בחינוך בלתי פורמלי רב שנים ונוספים שעשו הסבות מחיים אחרים לחיים עם תוכן כהגדרתם.
אותם פרחים שתלו את שורשיהם בתוכנית הנקראת "חלוץ חינוכי" של המכון לחינוך דמוקרטי, כדי להיות חלק מצמיחה של שינוי חינוכי- חברתי בארץ הזאת.
תוכנית בה השתתפתי גם אני לפני שנה מתוך אותם המניעים ואותן הכוונות – לשנות במשהו את העולם שלי .
רק שהפעם הייתה לי האפשרות לקחת חלק מהצד השני של המראה כחלוצה חינוכית בעלת ותק של שנה, שבמונחים של מרבית ממורות ביה"ס בו לימדתי "א.ד. גורדון " בבת-ים, נחשב בכפולות של שבע שנים באינטנסיביות ובהתמודדות היומיומית שהוא מייצר… ואף לקחת חלק מהצוות המארח בבית הספר שלי את המחזור החדש והטרי לפני טבילתו במימי ההוראה הסוערים.
ניכר היה לראות את הלבטים, החששות, ההתרגשות והמחשבות שלא רק עסקו בנושא "המזגן ועונשו" אלא גם בהתאקלמות לבתי הספר של כל אחד ואחת, בתהיות לדרך החינוכית שיעברו השנה ובהתמודדות עם דילמות מהשטח שביקשנו לעלות ולהביא "מסיפורי גורדון" שלנו כחלוצים וכוותיקים בבית הספר שהפך מבית ספר רגיל לבית חינוך אישי על כל השינוי המשתמע מכך.
בין המעגלים הגיע גם תורנו לדבר, והתבקשתי להתחיל, למרות שאני כל כך לא אוהבת להיות ראשונה:) אבל מחוסר ברירה וחוסר גיבוי חלוצי (תומר הקולגה נרדם בשמירה!) סיפרתי בנקודות על תפקידי בכוח כמחנכת כיתה ד' ל-20 תלמידים עם פוטנציאל הרס ויצירה שווה ערך, כמורה למקצועות לשון , תנ"ך, כשורי שפה וגיאוגרפיה בהם התמחתי תוך כדי תנועה ולמידה השנה. ואף שיתפתי בחוויותיי כשותפה לפעילויות השונות ובינהם הכנסת שפת סימנים לבית הספר דרך חוג ופעילויות בית ספריות, ברמה שהתחילה פושרת והפכה לאחד הדברים הכי חמים ומחממי לב שקרו השנה בגורדון עבורי .
היו לי דברים להוסיף, על הקושי שבריצת המרתון של מורה מרגע השמע הגונג או הצלצול של פתיחת השנה ובהספק של הבנת התפקיד, הבנת צרכי המערכת, הבנת השפה של השכונה ובית הספר המשתנה תוך כדי גדילה לתוכו והבנת העצמי ומה מעשיי שם כדי להיות רלוונטית יותר למקום דרך הכרת מי אני כאדם וכאשת חינוך בכל ההוויה המורכבת הזו.
אבל...
הרגשתי שאם אני אומר את כל זה , אני אפחיד אותם מלקפוץ!
הרי אם היו אומרים לי לפני שנה שזו תהיה השנה הקשה בחיי, אני לא בטוחה אם הייתי רצה ישר למים האלו… מניסיוני לאחרונה עם מדוזות וים בחופי תל אביב וחיפה, המדוזות המאפיינות את קשיי היומיום , ההתמודדות עם ילדים בסיכון , הלחץ והאינטנסיביות של מבחני מיצ"ב מחד וחינוך אישי ומשמעותי מאידך, היו ודאי צורבות בעורי מלהיכנס לים החינוכי בשנית או אם בכלל.
ניסיתי בעדינות אופיינת לי להסביר שמורכב ושחשוב שבכל ההוויה ייקחו זמן ללמוד מי הם בתוך כל זה כדי להיות אותנטיים ומחוברים לסיבה שבה הגיעו להוראה מלכתחילה ושיהיו רלוונטיים למקום אליו הם נשלחים דרך מיפוי נכון של המקום והבנת הצרכים שלו כדי שבחלקת האלוהים הקטנה שלהם – הכיתה או פינות חינוכיות שיתגלו לפניהם . שם יוכלו ליצור שינוי של ממש. ..גם אם הוא הקטן ביותר.
אני הרגשתי לעצמי שהכנסת שפת הסימנים לביה"ס יסודי תוך כדי הטעמת ערכים שהיו חשובים לי בשחריות (מפגשי בוקר) ובחינוך היומיומי ועוד מיני מאפים של ניחוח ממני ומהבנת צרכי המקום והצורך להכיר את התלמידים כדי להתאים להם ככפפה את הדרך והגישה להיות משמעותית עבורם.. כל אלו היו עבורי "רוחות של שינוי".
אבל שאלה אחת מפורשת בקהל שהופנתה לתומר ובעיקר אלי ותהתה על קנקנו של "השינוי הפעוט" שחוללתי, גרמה לי להרגיש לרגעים נבוכה כאילו כשלתי, בכך שלא הצלחתי בשנה אחת ראשונה בהוראה להביא שינוי של ממש או בשורה חינוכית חדשה המתרגשת והבאה לעולם ולחברה בישראל!
תומר הפעם קפץ לעזרתי וכקולגה האמיתית וחבר לחלוציות ולתהליך שעברנו השנה , ביטא את רחשי ליבי ושיקף מנקודת מבטו מה בעשייה שלי היה משמעותי לביה"ס , ומה בשינוי שביקשנו כקומץ חלוצים בתחילת השנה התגלה כרחוק מהמציאות הסובבת אותנו ודרש אדפטציה נכונה למקום ולקצב שהשינוי במקום דורש.
אבל השאלה הזו שחלחלה לעומקי , האירה לי לרגעים בדיוק את הסיבה לחוסר הנינוחות השנה מעצמי בתחושה "שאני לא מספקת את הסחורה" כהרגלי בקודש, כיון ששנה שלמה לא הצלחתי להדביק את הקצב ולהבין איך אני מצליחה להיות אשת חינוך משמעותית לתלמידים שלי ובו בזמן גם להיות מורה מקצוענית במקצועות שהכרתי לראשונה השנה ובנוסף גם להיות מובילת שינוי בבית הספר והכול לפני הקפה של הבוקר ורגע לפני הצלצול לשיעור.
אבל מצד שני הבנתי לגמרי מאין נובעת השאלה, הרי אמרתי שלפני שנה הייתי בדיוק בצד שלהם/ן, רציתי ליצור משמעות לחיים שלי ולארץ הזאת, רציתי להביא שינוי גם אם לא ממש ידעתי איך הוא נראה ? ואיך הזהה אותו אם יעבור בדרכי?! החברה ציפתה ממני לתקן את הסדקים בה, הסביבה דרשה ממני להביא רוח של שינוי חינוכי לתוכה, התוכנית ביקשה ממני להוביל שינוי חברתי דרכה ורק מירי, מנהלת בית הספר שלי, שהיא ה"מבוגר האחראי" בכל הסיפור הזה, הרגיעה ונחמה כדרכה הרגישה והייחודית בכך שהסבירה כי בעיניה ולפי ערכיה "שינוי הוא פונקציה של זמן" ושל תובנות פנימיות ובכך נתנה לי את ברכת הדרך שלה להיות "אני".
יהודה עמיחי הטיב לומר את זה בדיוק רב בספר שיריו "פתוח סגור פתוח" :
"אבי היה אלוהים ולא ידע
הוא נתן לי את עשרת הדברות(…)
ואמר:"אני רוצה להוסיף שניים לעשרת הדברות:
הדיבר האחד-עשר, "לא תשתנה"
והדיבר השנים-עשר, "השתנה, תשתנה"
כך אמר אבי ופנה ממני והלך ונעלם במרחקיו המוזרים."
הבנתי על בשרי השנה שכדי ליצור שינוי בביה"ס, אתה כאדם חייב להיות כל כולך בתוכו אחרת הוא מתמסמס…
בנוסף הבנתי שכדי ליצור שינוי , אתה כאדם חייב להכיר את המערכות מספיק זמן כדי לזהות את עצמך בהן ולדעת מה אתה שומר ומה אתה משפר…
ובעיקר הבנתי שכדי ליצור שינוי, אתה כאדם חייב לתת לעצמך זמן כדי "להשתנות עד מאד" ו"לא להשתנות כלל" באותה נשימה.
ומכל התבונות האלו מצד אחד ושאלת החלוצה מצד שני התחדדה בי ההבנה שבשנת ההוראה הראשונה, גם לאדם עם הכוונות הטהורות ביותר והאמבציה החזקה ביותר, אין אפשרות אמיתית לשינוי שיחזיק מים , כיון שהוא טרוד ועסוק בעיקר בשחייה בין הזרמים ובהכרות עם עצמו כמורה , כמחנך וכאדם בעולם החדש שנגלה לפניו…אחרי ההכרות הפנימית תבוא גם תבוא בזמנה החופשי הכמיהה לשינוי שיש בו ערך וללמידה משמעותית אמיתית.
יאנוש קורצ'אק הטיב לומר את זה קודם ורק עכשיו הבנתי באמת את כוונתו: "היה כפי שהנך – חפש דרך בעצמך – דע את עצמך, לפני שתרצה לדעת את הילדים. חשוב נא למה אתה מוכשר, ואחר כך תבוא לתחום תחומים לזכויותיהם וחובותיהם של הילדים. – קודם כל אתה בעצמך ילד, ועליך להכיר, לחנך ולהשכיל את עצמך " (יאנוש קורצ'אק)
ואם יכולתי לחזור לשאלה של אותה חלוצה ששאלה אותי :"אז איזה שינוי גדול עשית השנה?"…היו חוזרות לי המילים והביטחון שלרגע חמקו ממני במבוכה הגדולה של המעגל המצפה לשמוע את "עשרת הדיברות" או הדרכים ליצור שינוי בגדול…והייתי מסבירה להם/ן ולי, שהשינוי הכי גדול שיצרתי השנה היה- השינוי בי.
אני השתנתי עם כל החבטות והשמחות של השנה הזו, אני הכרתי את עצמי דרך עשרים הילדים שלי שהיו לא רק דו- שיח פעיל עם התובנות שלי , אלא כדברי תלמידה שלי היו "עשרים- שיח" על חינוך משמעותי , על כל שהיה לי לתת ועל כל מה שקיבלתי בדרך.
בעיני הייתי משמעותית עבור התלמידים שלי וזה מספיק עבורי בידיעה שאני ראיתי אותם אחרת.
זה לא שינוי גדול, אפילו לא רעידת אדמה מערכתית… אבל זה שינוי בנחלת האלוהים הקטנה שלי ושלהם.
וזו בדיוק הסיבה שבגללה אני מסיימת השנה ב"חלוץ החינוכי" ובביה"ס ולא ממשיכה לשנה נוספת בהוראה…
בזכותם השתנתי בעצמי, הזדקנתי מקמטים של צחוק ודאגה, הכרתי את עצמי מבפנים כדי לדעת שזה אינו "כוס התה שלי" ושיניתי את נטיית הלב שלי לדברים אחרים שמצפים באופק.
הדרישה של אותה חלוצה ממני לשינוי עכשווי מקביל עבורי ללחצי החברה שלנו ולדרישה שלה ממני להביא שינוי על כל הנזילות והסדקים שביומיום שלה, והם אשר ניתבו אותי בדיעבד ל"חלוץ החינוכי" מלכתחילה כמייבשת ביצות חינוכיות פוטנציאלית של המאה ה-21.
בתחושה זה מרגיש כמו לופ שקשה לצאת ממנו , שלא לדבר על להצליח בו… וזה מה שמביא לכל כך הרבה תסכולים של בני גילי מרצון לחיות חיים עם משמעות או "לשנות את העולם" כמאמר השיר שעליו התחנכנו מילדות ומהווה בעיני כבוגרת וכמחנכת את הפער המדויק שבין הרצון להגשמה, כמעין ההבנה האמיתית ששינוי אפשר ליצור גם מבלי לשנות את העולם …אלא כל אחד ואחת בנחלת האלוהים הקטנה שלו, השינוי הקטן הזה כבר ייצר גלים גדולים יותר.
אני והדור שלי, דור ה-Y המוגדר לרוב כמפוזר בבחירותיו ובמחאותיו וכמתקשה לייצר תהליכים או לדבוק בעבודה, נישואין, או כל התמודדות לתווך ארוך, פתאום קם בבוקר ומתחיל שהוא עם או פשוט מבין מיהו ומתחיל ללכת… הזמן שעבר הוא זמן ההתבוננות הפנימית, הקושי שנוצר מהציפיות ומהאכזבות רק דרש להסתכל פנימה כלפי השינוי שהאדם רוצה להנחיל בתוכו, בכדי לכתוב ממקום אותנטי ומחובר למקום הזה ולעצמו את עשרת הדיברות לשינוי חברתי, חינוכי ואנושי כאחד.
בזמן כתיבת שורות אלו , אני מזפזפת כיאה לדור הפרעת הקשב והריכוז שלי , לכתבות ולטוקבקים של בני גילאי המזמנים אותי בפיסבוק ובאתרים דומים לתמוך במאבק חברתי כזה או אחר, להביא אוהל , להמנע מקוטג, להתכונן להפסקת חשמל חברתית, לתמוך ברופאים בחולים, במערכת שחולה, בגז שיעבור מטיקונים לאזרחים ולשנות את העולם בלחיצת "לייק" פשוטה.
יש כאלו שמזלזלים במעורבות האיטרקטיבית הזו ומטילים בה ספק שהיא אי פעם תייצר שינוי של המציאות מעבר לתוכנית ראליטי.
אך מהשנים האחרונות למדנו לבחון את "אפקט הדומינו" שמיצרים הכלים האינטרקטיבים למדינות והעמים הסובבים אותנו ולשינוים הגדולים במדינות וצורות שלטון שהיו אימפריות ונפלו מהר מלחיצת "לייק" בפיסבוק.
ובימים של שינוי חברתי על אוהליו וקוטג'יו, אם עומדים לרגע ומתבוננים, מרגשים חזק בפנים את "רוחות השינוי"… וכמאמר שיר שינוי קלאסי אחר… "משנים את לב ומסתכלים סביבנו".
אולי בזה נהפוך כולנו לחלוצים או לכל הפחות למובילי שינוי אישי ומחנכים של החברה שלנו.
לזה אתם/ן מוזמנים ומוזמנות לעשות "לייק" אם תרצו …השינוי כבר כאן.
–CHANGE YOUR HEART –
http://www.youtube.com/watch?v=VQyYBvMvnvU