מחר/ גיום מוסו
הסיפור מתחיל ברגע מוכר בחיים, פרופסור מתיו שאפירו, מרצה פופולרי לפילוסופיה באוניברסיטת הרווארד, מסיים להעביר שיעור, סטודנטית נגשת אליו, מנסה לפלרטט, הוא הודף את הפלירטוט בעדינות ובנחישות ויוצא לעבר הדשא הירוק של הקמפוס. מרגע זה ואליך מתחילה שרשרת אירועים, מפתיעה כל פעם מחדש במקוריותה ובתעוזתה, זה מתחיל בקטן, בעישון סיגריה מגולגלת ברחבי הקמפוס, מעשה שכבר לא ייעשה באוניברסיטאות בארה"ב, ממשיך לעבר נסיעה בשברולט קאמרו עם שותפתו לדירה: אפריל, בעלת גלריה מצליחה אשר נראית כמו כוכבנית קולנוע , היא נוסעת לעשות עסקה מוצלחת במיוחד והוא בזמן הזה רוכש מחשב אישי קטן במכירת חצר רגילה למדי.
אולם שום דבר אינו רגיל בסיפור הזה. אילו הימים שלפני חג המולד, בו ימלאו שנה למותה של אשתו האהובה של הפרופוסר, הוא מתקשה מאוד להתאושש מהמוות הלא צפוי הזה. סיפור אהבתם היה לקוח כמו מן האגדות, אשתו יפיפייה, רופאה, מומחית למחלות לב, אהודה במיוחד, חכמה במיוחד , יחד הם מגדלים את בתם היחידה, משפצים את ביתם המקסים, שניהם יפים מצליחים אהובים. הסיפור מהאגדות הזה נקטע כשמשאית פוגעת במכוניתה של הרופאה בדרכה הביתה. היא מתה מיד. בתם היא הדבר היחידי שמצליח להשאיר את מתיו בחיים.
במחשב הנייד החדש ישן שלו מוצא מתיו תמונות של אשה יפה עם בן זוגה, כנראה בעלת המחשב הקודמת, הוא שולח לה מייל, מספר לה על התמונות, היא אינה יודעת במה מדובר, ומכאן מתחילה מסכת אירועים, שנעה ונדה בין דצמבר 2010 ודצמבר 2011.
הסיפור מתקדם בקצב, אירוע רודף אירוע, מה שהיה לחלוטין ברור וידוע מתברר כהרבה פחות ברור.
האשה היפה היא אמה לבנסטיין, סומלייה, במסעדת "אימפרטור" הנחשבת בנויורק.
כיצד בדיוק נוצר קשר בין מתיו לאמה? האם אפשר לתקשר בין תקופות חיים שונות? האם האמת היא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לנו? או שאולי עדיף לחיות בשקר?
אי אפשר שלא לחשוב על ה"מטריקס" בזמן שקוראים את הסיפור הזה, אין ספק ששאלת הידיעה היא שאלה מהותית, האם תמיד האמת עדיפה?
אם איננו יכולים לסמוך על התחושות שלנו, על הרגשות שלנו, אז על מה כן אפשר לסמוך? האם יכול להיות מצב שאנו חיים בזוגיות מופלאה בטוחים שאנו חיים את החיים הכי טובים שאפשריים ובעצם אנו כלל לא מודעים לכך שחיינו הם שקר מוחלט?
במסווה של רומן מותח, קצבי, מתקתק, מסתתרים שאלות פילוסופיות משמעותיות, לא בכדי מתיו שאפירו הוא פרופסור לפילוסופיה, ולא בכדי מי ששופכת אור על סיפור האגדות שלו היא מי שפילסה את נתיב חייה בעזרת למידה נחישות ועשר אצבעות ידיה.
את הספר הקיצבי הזה קראתי על מיטת שיזוף מול הים בחופשת שבועות מקסימה, אין ספק שזה ספר שמתאים לים ולשמש, אולם אם חופרים מעט פנימה, אפשר למצוא בו שאלות מעניינות על החיים.
מומלץ בהחלט, כדאי לקרוא(:
