ידעתי שהיה מצור על לנינגרד. העניין הוא שזה כל מה שידעתי, לא היה לי שום מושג מעבר לזה. לא ידעתי שהמצור נמשך כשלוש שנים, לא ידעתי שמאות אלפים של בני אדם מתו ברעב, לא ידעתי שלפני שהם מתו הם גססו במשך חודשים, לא ידעתי שאנשים התיישבו על ספסלים ולא קמו מהם עוד. שככה ברחובות בפארקים בחצרות בחדרים ובתעלות, היו אלפי גופות קפואות. לא ידעתי שאלו שלא מתו היו יצורי ביניים, משהו שבין החיים למוות. לא ידעתי שבני האדם הפכו למכונה שבקושי מתפקדת ושכל מעייניה כל תשוקותיה כל מחשבותיה, הכול, מכוון למטרה אחת – למנת האוכל הבאה.
בספטמבר 41 מחליט היטלר למחות את לנינגרד מעל פני האדמה, אוסר על צבאו לנהל משא ומתן עם העיר שליטיה ותושביה. לנינגרד נצורה לחלוטין והאנשים בה גוועים ברעב.
אנו מתוודעים לסיפורה של העיר בימי המצור דרך דמויותיה של משפחה אחת. אנה ביתו של אביה. אביה של אנה היה סופר מוערך עד לפני שנים מספר אולם, אט אט הופכים הסיפורים שלו לא רצויים, אביה הוא סופר, כמו שסופרים אמורים להיות, סופר הרי לא כותב ספרות מוזמנת, ספרות מגויסת ספרות כוזבת. אביה של אנה כותב מדם ליבו ממעמקי מוחו, ואינו מצליח להתאים את עצמו לזמנים החדשים. זוהי תקופת קו התפר, עדין רבים האנשים שזוכרים חיים חופשים יותר, מפחידים פחות, אולם אלו זמנים חדשים. ורה אמה של אנה מתה בלידה של בנה הצעיר. הריון לא מתוכנן – האם מתה בלידה. האב כבר אינו מתפרנס הוא אישיות שחינה סר בעיני הממונים, סכנת ההעלמות מרחפת מעליו. אנה לוקחת על עצמה את הטיפול בקוליה בתינוק שרק נולד, היא צעירה מאוד, היא צריכה לוותר על לימודים מתקדמים, היא צריכה לפרנס את המשפחה.
אט אט האיום הגרמני חודר לחיים, ופתאום החיים שגם כך הפכו להיות לא מאוד ברורים ומפחידים הופכים לחיים קשים אף יותר.
קוליה נולד למציאות שבה כל חבר עלול להיות האיש שילשן עליך, כל משפט חייב להיות שקול היטב לפני יציאתו מפיך לאוויר העולם,
החיים הם פריכים, יום אחד אתה חי חיי שיגרה, לא פשוטים, לא קלים, התור והעבודה שולטים בחייך, אולם יש שיגרה ויש מזון ויש משפחה, ויום אחר אפשר שידפקו לך בדלת, ושוב לא תהיה יותר. אנה עוד זוכרת תקופות חשוכות פחות, ולתוך השגרה הלא פשוטה הזאת, נכנסים הגרמנים.
אנה מצטרפת לקבוצות הנשים שמבצרות את העיר, כולם נקראים להתגייס, גם אביה מתגייס לעבודות, על קוליה נשארת לשמור שחקנית עבר מפורסמת שגם היא כמו הסופר זוהרה עומעם.
האב נפצע חברו לעבודה מוצא בכיסיו כתבי יד, כתבי יד הם דבר מסוכן, החבר "אנדריי" מחליט להביא את הדפים לבת שעליה שמע.
דרך סיפור הרומן שמתרקם בין אנה לאנדריי, דרך היחסים בין אנה לשחקנית העבר המפורסמת, דרך טיפולן בקוליה, אנו מתוודעים לחיים בלנינגרד בזמן המצור.
הספר הוא רומן היסטורי. נעשה ניסיון לשמור על מסגרת עובדות נכונות, ניסיון מוצלח. הסיפור מעניין וקריא מאוד. הדמויות כבשו אותי. תיאורי הרעב הכבד והקור העז, אותנטיים. הלן דאנמור מצליחה ברומן זה גם להביא למודע היסטוריה שנדמה שלפחות בישראל של שנות השבעים והשמונים לא לימדו אותה מספיק, וגם לספר סיפור יפיפה ומרתק.
כדאי לקרוא(:
