היי, אני איריס, בת 41 מרחובות. אני אם יחידנית מבחירה לשירה בת ה-6.5. בעלת תואר ראשון בפוליטיקה וממשל מאוניברסיטת בן גוריון.
אני יו"ר ועד עובדי חברת נתיבי ישראל, ואיתי בוועד שותפים מוטי עסיס, דורית פרי, נחמה מויאל, שי לוי, אורי לוי, אושרי כהן וארה וילנצ׳יק.
בשנת 2003 התחלתי את עבודתי ביחידת סמך בתור מזכירה בלשכת המנכ"ל. בשנת 2005 יחידת הסמך פורקה והוקמה חברה חדשה – "החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ", לימים "נתיבי ישראל", חברה ממשלתית שמתחזקת ומבצעת את רשת הכבישים הבינעירונית של המדינה, אחראית לפיתוח תשתיות הכבישים ברחבי המדינה.
עם הקמתה, נפתח עבורי חלון הזדמנויות לממש את כישוריי ואת שאיפותיי, ובחרתי להגיש מועמדותי לתפקיד אחר- בדוברות החברה, שם יכולתי להביא לידי ביטוי את הכישורים שלי, ובעצם להיות אני: כזו שאוהבת להיות במרכז, לעשות הכל מהכל, לא בנישה אלא בעשייה רוחבית חוצת ארגון. להניע דברים לפעולה ובעיקר לעבוד עם אנשים.
כשבשנת 2007 הוקם ועד עובדים בחברה, זה אמנם נראה טריוויאלי לכל, אך במקומות שבהם אין ועד הזכויות נרמסות. אז החלטתי להתמודד ולקחת חלק. קשה למצוא מקום עבודה ללא ועד ששם את העובדים בראש סדר העדיפויות.
לא תכננתי להיות יו"ר הוועד, אלא נבחרתי על ידי הנציגים. שמחתי לקבל את התפקיד ולעמוד במרכז העשייה. ובתור יו"ר הוועד המטרות שלנו הן ברורות ונדרשות. עלינו לדאוג לתנאי העסקה, הגנה על עובדים ורווחתם – נושא שהלך ונשחק בשנים האחרונות – לעבוד בשיתוף פעולה ולדאוג להסכם קיבוצי שיסדיר את זכויותינו.
עלינו ליצור תרבות ארגונית חדשה ששמה את העובדים האיכותיים שלנו במרכז ובכך גם שומרת עליהם בתור המשאב העיקרי והחשוב ביותר של החברה.
הנהלת החברה כיום מורכבת ממספר לא מבוטל של יוצאי צבא, שהורגלו בעבודה בארגון שרובו גברים, מעין אחוות גברים שאני עוד לומדת את שפתה ואת שפתם, והם את שפתי בתור אישה בראש ועד העובדים.
המאבק שלנו בימים אלה הוא אל מול ההנהלה שמנסה להכתיב שינויים ארגוניים חד צדדיים וקיצוצים ברווחת העובדים.
כבר שלוש וחצי שנים שמדברים בהנהלה על צעדים לקראת חידוש ההסכם הקיבוצי, כשבפועל שכר הבכירים עולה, תנאי ההעסקה שלהם משתפרים פלאים ואנחנו, העובדים מן השורה, לב לבה של החברה, שכרנו נשחק ואנחנו לא מקבלים את ההערכה שלה אנחנו ראויים.
מי אלה אנחנו? אנחנו מהנדסים, רואי חשבון, עורכי דין ועוד עובדים משכילים ואיכותיים שנותנים את כל כולם לחברה ומצפים לקבל חזרה. לא ננוח עד שנקבל את מלוא ההערכה המגיעה לנו. אנחנו לא ניתן להנהלה לפעול ללא שיתוף הוועד, לא ניתן להרע לעובדים. מגיע לנו שיראו אותנו, ושאת התנאים שלנו אנחנו נכתיב, לתרבות ארגונית טובה יותר ולתוצאה טובה יותר לשני הצדדים.
אני עובדת בחברה ומכהנת כראשת הוועד מספר לא מבוטל של שנים. אתמול לראשונה החלנו בעיצומים והפסקנו את יום העבודה באמצע לאחר אסיפת הסברה שערכנו. זאת הפעם הראשונה שנאלצתי לנקוט בצעדים חריפים שכאלה.
אני מצפה מהנהלת החברה לשתף פעולה עם ועד העובדים, מתוך אמונה שנוכל לעבוד הרבה יותר טוב יחד ובשלום. עם חתימת הסכם קיבוצי שיעניק לנו הגנה ובטחון תעסוקתי, נוכל להתמקד בעשייה מקצועית ולהמשיך להרים את החברה.
שלכן ושלכם,
איריס פוקס, יו"ר ועד העובדים בנתיבי ישראל
