מדברים רבות על אפליית נשים בעבודה, הטרדות מיניות, קיפוח בשכר ובמעמד. אבל ישנו זן אחר של נשים, עדיין לא מאוד נפוץ, הממלאות תפקידים בכירים במשק ובכלכלה, בעולם האקדמיה והמשפט ועושות חיל. אם אומרים שמאחורי כל "גבר מצליח ישנה אישה/אימא דוחפת" הרי במקרה שלנו, על פי התבוננות שלי על לא מעט נשים כאלה, עומד האב.
photo by tambako is licensed under CC BY -SA
הן זוכות לתשומת לב מהאב מאז ילדותן כטובות ומוצלחות או לפחות אינן גדלות בבית שבו מוותרים לבת, כי בסוף היא תלד ותשב בבית.
לפעמים משבר משפחתי, בריאותי או כלכלי חורט את רישומו על התפתחות הבת והיא מבינה בגיל צעיר שגם גברים הם רק בני אדם ולא תמיד מוצלחים, מבינים, חזקים ומצילים. היא מבינה שגם הנסיכה יכולה להציל.
המאפיין של כולן – התקדמות מהירה ונטישה כמעט מוחלטת של התפקידים הנשיים. הזדהותן עם דמות האב היא טוטאלית. אם יש להן ילדים אזי הם נולדו בשנות העשרה עת טיפסה הנמרה למעלה, או שבעלה הוא הדמות הדומיננטית בגידול הילדים.
במשפחות רבות גוברת התופעה של אישה המשתכרת יותר מבעלה ועל –כן, גם עסוקה כמו גבר. הבישול הוא ממש לא התחום שלה, טיפול בילדים חולים הוא נקודתי, השאר נעשה דרך הטלפון. לא שזה נורא, זה פשוט שונה.
החברה הישראלית עדיין מצפה מאימא שתבשל לשבת, אבל האמא הזו תעדיף להזמין אוכל הביתה או לצאת עם הילדים למסעדה. אין כמוה בגיוס נקודתי למבצעים בבית הספר, בוועד השכונה או בהרמת כל פרויקט. אבל לא תראו אותה עם סמרטוט ביד.
השאפתנות מביאה אותה לצורך לבחור : להצטרף ללהקת הנמרים הקובעים ישיבות המתחילות בשעה שש או שבע אחה"צ ומסתיימות אי שם לקראת חצות . או ללהקת ההולכות בארבע הביתה , מבלות את כל אחה"צ והערב עם הילדים, ובסוף הערב מותשות מסיימות את העבודה מהמשרד.
גבר לא צריך לבחור. אם לקוח מזמן פגישה בשעה שש בערב ,הוא יגיע . אישה, בספק.
לתופעה הזו שרק תלך ותגדל ישנן השלכות רבות על חיי האישה, בן זוגה וילדיה.
photo by tambako is licensed under CC BY -SA
כמובן לא כל אישה בנויה לכך או חונכה לראות בחיים כאלה , יעד או שאיפה. הנמרות הקטנות – כן.
חבריה לעבודה, בדיוק כמו אצל הגברים, הופכים למרכז חייה המקצועיים, האישיים והחברתיים, שכן היא מבלה איתם לפחות עשר שעות בכל יום. מכאן ועד לרומנים, פלירטים, רגשות עמוקים הדרך קצרה.
שותפות במטלות העבודה ושותפות על פני הזמן, טיסות לצורך עבודה, שהות בחו"ל וגיחות בילוי בין ישיבות בחו"ל, עושים את האישה וחבריה לעבודה קרובים ומתקשרים זה עם זו ברמה של "מבט בעין". קשה להיות בקשרים מחייבים במצב כזה, ואצל הנשואות לעיתים המצב לא קל.
הפער בין החיים על גג העולם לבין הבית אליו מגיעים בסוף היום הוא די גדול; "גשם" של מטלות; שיעורים שנשארו, רחצות, קניות בהולות למחר, ארוחות, מחלות, שיחות והטפות, הכנת אוכל למחר, בדיקת ילקוטים, הכנת בגדים למחר…..פלא שגברים קובעים ישיבות בשש בערב?
הזוגיות נעלמת לרוב. מעט מאוד זוגות מצליחים במצב זה לשמר את הנישואין. בעיקר אם לבן הזוג אין קריירה משמעותית. לא פעם אני שומעת במפגשי ייעוץ את הביטוי: "אם לא טוב לו/לה, שתלך.." פעם כמעט רק גברים היו בעלי המשפט הזה, היום גם נשים.
הקושי הגדול ביותר מתעורר כאשר האישה מצליחה מאוד ומבססת קריירה ובן זוגה אינו צומח עמה. פערי השכלה, פערי ידע, פערי הבנה על הנעשה בתחומי עסקים, מחקר והוויות העולם, גורמים לאישה לחוש תחושת החמצה גדולה. לרוב לידה מתפקדים גברים מצליחים שאינם דומים כלל לבעל לו נישאה בבחירה בוסרית, לפני כמה עשורים.
ההצלחה הכספית, המעמד החברתי הנלווה לה, היוקרה, הקשרים החברתיים, נותנים הרגשה של "גג העולם". קשה לא להסתחרר. אצל גברים זהו השלב בו גבר בן חמישים מתגרש לטובת המזכירה החטובה.
הקשיים הבולטים הם בזוגיות שלא מתפתחת; קוצר הרוח להסביר נושאים שונים, העדר סבלנות לטעיות שנראות מטופשות, ובעיקר כמיהה לגבר חזק, שעליו אפשר להישען. חלקן משלימות עם מי שנמצא בבית וחלקן עוזבות לטובת בן זוג אחר.
מצאתי כי נשים בגילאי ה- 30 ואמצע הארבעים, בעלות משפחה, אינן נוטות לפרק את המשפחה בעקבות תחושת הישג גבוהה או רומן , אלא אם היא פגשה בן זוג "אלפא", הרוצה בה. נשים מנסות לשמור על הבית והמשפחה ולהשאיר בחוץ את החיים האחרים. הן מתוסכלות, בזות עמוק בליבן לבעל "הקטן" ו"האפור" שלא צמח בדרך, אבל שלמות המשפחה חשובה יותר. לעיתים אפילו עובדת "הפסיכולוגיה הפרדוקסלית"; הן תרצנה ילד נוסף, בית חדש, מעבר לחו"ל, כדי למלא את הריק והחוסר.
עזיבת בן הזוג, אם היא תעשה, תהיה כאשר הילדים יגדלו ויעזבו את הבית. נשים אינן חשות יותר "נכות", או לוקות בחייהן, אם אין להן בן זוג קבוע או משפחה עמוסת ילדים. נהפוך הוא, שגרת החיים, השקט בחזרה לדירה הפרטית, הקשר הייחודי עם הילדים, הופך את החיים בעיני נשים רבות , לטובים יותר.
בחקירה מעמיקה, עולים געגועים לדמות האב שחינך והציב יעדים והיה רגשית קשור לבת בילדותה. קשר זה מאפשר לאישה להרגיש נוח בין גברים וחלקן אף מדגיש; "אין לי כמעט חברות נשים רק גברים." הן מרגישות נוח בעולם הישגי של יעדים ומטרות ופחות רגשנות. גם גידול הילדים הוא עוד משימה מתוכננת היטב ולאו דווקא ההיבט הרגשי. חברות עם גברים ויצירת קשרים עם גברים בוגרים מהן, לא מהווה בעיה אלא מעין המשך פסיכולוגי של דמות האב.
האם הן שונות מגברים מצליחים? נראה שלא….
הילדים רגילים שאימא עובדת, אימא בחו"ל, אימא טסה. בת לאשת עסקים, ספרה:" אני אפילו לא מצפה מאימא שלי שתדאג לדברים הקטנים שלי. זה לא כל כך קשה. אימא שלי היא מודל עבורי. לא הייתי רוצה חיים אחרים גם לי. בילדות, הייתי תלמידה מצטיינת ואבא ואחי היו הכול בשבילי. עם אימא עשינו כיף בחופשות. אני זוכרת שבגילאים צעירים יותר היינו מצלצלים לאימא לעבודה ומשגעים אותה במריבות שלנו. היא לא הייתה עושה דבר. בסוף הפסקנו." האם אבוא להתייעץ עם אימא? "כן בכל נושא. היום אימא פנויה יותר מבעבר."
התופעה של נשים חזקות, דעתניות, מצליחות, עצמאיות, מנהלות אימפריות כלכליות, אמידות, תלך ותגבר. ההשפעה על יחסים זוגיים והקמת משפחה תהיה בחזקת מהפכה. כשם שהגלולה הייתה מהפכה בתחום יחסי המין. תלות הנשים ההיסטורית בגברים יצרה את המשפחה כפי שאנו מכירים כיום, אבל הנמרות המטפסות למעלה, כבר משנות את מבנה הזוגיות. העדר תלות בגבר כמפרנס וכיודע כל, אי רצון להתחייב להקמת משפחה לשנים ארוכות ואי רצון במספר לידות של ילדים, יהיו מאפיינים של הדור הבא, דור ה- Z.
האםזה טוב? האם זה רע? השאלה הזו תמשיך ותישאל, אבל השינוי כבר כאן והנמרות הקטנות של אבא עומדות לשנות את העולם.
