אתמול, בבקר בשיחה שלנו לאחר שיעור הספינינג, שוחחנו את מצבך ועל הטיפולים שאת עומדת בפיתחם, והרבה דברים שרציתי לומר לך לא אמרתי.
סיבה אחת שראיתי שאת התרגשת עד דמעות כאשר השבתי לך שלא בטוח שתוכלי להמשיך את שעורי הספורט והספינינג בזמן הטיפולים, והשניה והיא החשובה יותר שהסברים שאני עומדת לכתוב לך קשה לשמוע אותם.
אני הייתי במצבך לפני קצת יותר משנה, וגם אני עמדתי בפני אנשים שאמרו לי את הדברים שאומר לך מכתב זה, והיה לי קשה להקשיב להם. מה הם כבר מבינים את ההרגשה שלי, העצות שלהם עברו לידי והיה לי קשה להפנים אותם. הייתי שקועה, בדיוק כמו שאת היום, בתוך המחלה, הפחדים מהטיפולים, ומהעתיד. פתאום באמת הדברים הקטנים של החיים מקבלים ממדים שונים ופרופורציות קצת משונות. האם באמת מה שקריטי ברגע זה, האם אפשר לעשות ספינינג בזמן טיפולים או לא, שמביא לידי דמעות. זו ההרגשה שאיבדת את השליטה על החיים שלך, שמישהו אחר לקח את המושכות ומנהל את חייך. הרי ספינינג, או הפחד שהשיער הארוך והיפה ינשור, כן או לא זו, אלו בעיות שוליות, אבל הרגש אומר, גם את זה המחלה לוקחת לי- נכון זה מביא לדמעות.
את רוצה לצעוק לרקוע ברגלים, מאיפה הדבר הזה נפל עלי, עכשיו שאני רק מתחילה את החיים, סיימתי לימודים, אני מתחילה לבנות קריירה, רואה בעתיד משפחה וילדים. ובאמת מה יקרה עם כל הציפיות והתוכניות.
לצערי, אין לך את הפריווילגיה עכשיו לבזבז "אנרגיות" על הדברים האלה. את עכשיו צריכה לכוון את כולך – הכל למען מטרה אחת לעבור את התקופה הקשה. להסתכל למחלה בעיניים ולומר לה את לא תוכלי לי, ואני אתגבר עליך. זה מתיש, זה מוצץ את האנרגיות וכוחות הנפש עד כלות, אבל אין ברירה. אין עכשיו זמן ומטענים רגשיים לבזבז על ספורט, שיער, בכי רגשות של חולשה, רחמים עצמיים, למה דווקא אני אחת מ 8 זה לא fair . נכון מגיע לך להרגיש את הכל.
המשימה שעומדת בפנייך היא להקדיש את כל כולך, מצד אחד, להיאבק בסרטן, ומצד שני למצוא דרכים, גם בימים הקשים, שנקווה שאת לא תגיעי אליהם, ליהנות ולמצות את מה שאת יכולה בצורה שתביא לך הנאה סיפוק. מרגישה טוב, צאי עם חברים לסרט, בית קפה. תשכחי מהדיאטה. מצאת דברים שאת יכולה לאכול בכיף, תאכלי אותם, תמיד לאחר שתתגברי ותנצחי, תוכלי לחזור למשטר הדיאטה והספורט.
זה הזמן שלך להיות אנוכית, לא להתבייש – עכשו את היא זו שהכי חשובה, את עושה רק מה שעושה לך טוב, בלי להתחשב באחרים. את הגבולות את יודעת. אל תתני לאחרים להפחיד אותך, להיכנס לחיים. רוצים לתת עצות? זכותך להקשיב ולהחליט אם מתעלמים או מקבלים. תאספי לך אנשים מהמשפחה או מחוג החברים שאת יודעת שהם יבינו אותך שיהיו אמפטיים אליך, ויסעדו איתך במסע של ריפוי בקצב שלך. הם לא יעלבו אם תרצי, בשעה מסוימת, להיות לבד עם השקט שלך והמרחב שלך. תדעי שאת יכולה לבטוח בהם כאשר תצטרכי עזרה או תמיכה גם בשעות לא כל כך קונבנציונליות. חברים שתוכלי להשיח בפניהם את חששותייך הקשים ביותר, מה יקרה בהמשך, מה ייפגע, האם אוכל להביא עוד ילדים וכו', והם יקבלו אותך ולא ימעיטו בקושי ובפחדים שלך. הם יעודדו אותך, יעמדו לרשותך ויהיו אוזן קשובה לצרכייך ורצונותיך.
תרחקי בתקופה זו את האנשים שלא מתאימים לך למצב הנוכחי. אנשים שמשרים אוירה שלילית, שיש להם תמיד סיפורים על חברים שסבלו, את לא צריכה אותם, יש לך את הסבל הפרטי שלך.
תאמיני לי, את תמצאי פתאום חברים שלא חשבת עליהם, שהם קבוצת העידוד הטובה ביותר. חברים אחרים, תגיעי למסקנה שהם טובים לבילוי ולצחוקים, אבל הם משמשים משענת קנה רצוץ כאשר צריכים אותם.
כבר אמרתי לך בשיחה בינינו תתרחקי מהפורומים כמו מפני שריפה גדולה ומאיימת. גוגל הוא מצוין כדי ללמוד על המחלה, אם את רוצה, לחקור את המושגים, את דרך הטיפול – אבל לא פורומים. הצוות הרפואי הוא מקור טוב לשאלות ואינפורמציה.
הפורומים לצערי הרב רק מייאשים. לכל אחת יש את סוג המחלה שלה, התרופות המיוחדות שמתאימות לה, וכל גוף מגיב אחרת לתרופות. יש כאלה שהשמינו עשרה קילוגרמים ויש כאלה שרזו, יש כאלה שעברו את הטיפולים עם חיוך על הפנים, ויש שסבלו מהקאות ואחרים רק סבלו מבחילות. הדיונים בפורומים בסימפטומים ובתופעות הלוואי, רק גורמים לרצון למרוט את השער שעוד נשאר בראש.
את קובעת לך בתקופה הקרובה את קצב החיים במשולב עם לוח הזמנים של הטיפולים, כך בחיי המשפחה, בעבודה ועם חברים.
מקווה שתוכלי לשלב ספינינג עם הטיפולים, ואם לא, כולנו מחכים לך, ונקבל אותך בזרועות פתוחות כאשר תחלימי.
מאחלת לך שתעברי את התקופה הקרובה בצורה קלה, ותזכי להחלמה מהירה בעזרת המשפחה, החברים והצוות הרפואי שילווה אותך.