קל לקרא נגד תשלומי הורים

בפתח שנת הלימודים שוב עולים הנושא– חינוך חינם ותשלומי הורים.

נורא קל לצאת ולקרא נגד תשלומי הורים. אבל, במציאות בה תקציבים מקוצצים במקום לגדול, אז סל תרבות, טיולים שנתיים, ועוד סעיפים חשובים ומשמעותיים לא היו ניתנים לילדים.

לכן, תמיד צריך לשאול מהן האלטרנטיבות.

אני מבינה שאין ממש שיוויון בחינוך.  אבל אני מבינה שגם כאן מאוד חשוב להבין את האלטרנטיבות.

היה נפלא, טוב וראוי אילו היו מתקצבים את כל הפעילויות הברוכות כמו סל תרבות ראוי, טיולים שנתיים וסיורים נוספים ועוד, ללא גביית תשלום מההורים. אבל אם האלטרנטיבה לכך שלא יהיו תשלומי הורים, היא בזה שלא תתקיימנה הפעילויות הברוכות האלה, כי אז לא תודה.

אני רואה בחינוך חשיבות מן המעלה הראשונה. דרך חיי יכולה להעיד על כך. שנים רבות של התנדבות בתחום החינוך, החל בהיותי יו"ר וועד הורים בבתי הספר של ילדיי , המשך בפעילות רבת שנים כיו"ר וועדה פדגוגית עירונית מטעם ההורים, הקמה ושותפות בפרוייקטים רבים ותוכניות חינוך שונות בתחומים רבים ומגוונים.

הייתי זו שיושבת עם הנהלת בית ספר כשמתגבש מסמך תשלומי הורים, והייתי זו שחותמת יחד עם מנהלת ביה"ס על המכתב אותו היו מקבלים ההורים.

גם אני הייתי שמחה מאוד אילו היה מתאפשר חינוך ללא אותם תשלומי רשות של ההורים. ורק אציין למי שאולי לא יודע או זוכר, רק תשלום עבור ביטוח הילד הוא חובה. כל יתר התשלומים הם בחירה ונחשבים תשלומים מרצון.

צריך להבין ולדאוג לכך שהחינוך ישאר ממלכתי. אבל אני משערת שאם לא יאפשרו פעילויות כפי שעולה בתשלומי הורים, יקומו יותר ויותר הורים ויפנו למערכות חינוך חלופיות פרטיות.

ואז, מכובדיי, בוודאי רק ילך ויגדל הפער בין אלה שיש להם ובין אלה שאין להם…

מי שאינו רוצה תשלומי הורים, טוב יעשה אם ראשית ידאג לתיקצוב הפעילויות אותן משלמים ההורים.