בחרתי בנקודה זו לכתוב את האמת לגביי הסוף של הספר. דווקא בנקודה זו שאני נמצאת שנדמה לי שראייתי בה מדוייקת ככל שניתן. ברגע זה, שאיני מושפעת מסמי הקפאין, הניקוטין או המריחואנה. וכן, שוב אהבה לא משפיעה עליי ברגע זה וכדאי שאמהר לפני שגבר אחד יפעיל עליי את קסמיו ואחזור לעיוורון הרגיל של אנושיות זו. על אף מה שאני חושבת ברגע זה על אהבה וזוגיות, לא אתנגד אליהם כשאלו יגיעו. ובכלל, לא אתנגד יותר לכל מה שיגיע אליי כיוון שזו, כוחה של ההתנגדות, תקח ממני כוחות שאין בי ואיני צורכת יותר סמים אלו כגון קפאין, ניקוטין ומריחואנה והדרך להתמודד עם מאמץ בלעדיהם, כמעט בלתי אפשרית. לכן, על מנת שאשמור על כוחותיי, כמעט ולא אתנגד, ככל שאלמד את הלקח וככל שהלקח יהיה בי עוד גם אחרי שאהבה או סמים אחרים יחזרו להוביל ולהשפיע עליי ועל נשמתי.
ולעניין, האמת לגביי הסוף של הספר: איני בוטחת יותר באהבה. לא זו הנובעת לדברים, דווקא זו הנובעת לאנשים, היא האהבה שאיני בוטחת בה ורק כי למדתי לא לבטוח בעצמי בהקשר של אהבה זו. היום איני מפחדת למות וחשוב מזה, איני מפחדת להמשיך לחיות. והאמת הזו, היא הסיבה שלא אפחד לחיות. פעמיים ניסיתי באמת, לקיים מערכת יחסים מוצלחת. גייסתי כלים רבים מעולמות שונים מן האימון והפסיכולוגיה, מן התיאטרון ומן הרוח, בעיקר מעולם הרוח אך גם מהשכל והדת. מן הספרים קראתי ומן השירים במחברות השירה וכן אלו המושמעים ברדיו. השתמשי בכל הידע המורחב מתוכי ככל שהסכמתי לדלות ומן הצפייה והניסיון במגע עם נשים רבות וזוגות במערכות יחסים. האמת היא שכשלתי. אני כשלתי. עכשיו מה זו אני? אני זו שניסיתי הכל על מנת לחוות את אותה הרמוניה, חברות ותשוקה. תכסיסים שונים דרך הנחות שונות, תפיסות משונות ואפילו דרך התפיסה שהינה כלום. בפעם אחת, בעלי מת, שכן, אולי "ניצחתי" את הנוסחה אבל לא יכולתי להינות מקיומה של אהבה זו לאורך זמן. בפעם השנייה, נאלצתי לוותר, כיוון שהצלחתי לקיים את הזוגיות אך בשום אופן לא יכולתי לגרום לו אושר ולי אושר ועל אף שבפעולותיי גרמתי לחיבור עמוק וקשר שלא נרצה להיפרד ממנו. באותה נקודה היה עדיף שנחליט להיפרד מהשכל על מנת שכל אחד מאיתנו יחזור לקיים את עצמו, במובן הפשוט של המילה, להתקיים.
החזקה או היאחזות היא מעין דרישה חברתית עבורנו, בסיסית והיא זו שתפריע לכל. הרצון להחזיק בדבר קרוב אלינו לזמן ממושך מבלי לתת לדבר להתקיים לידנו עד שיחדל או עד שיעבור מקום. החזקה או היאחזות, היא הרעה השורה על יחסים וזוגיות ואנשים והיא מכתימה את תומתה של אהבה זו, שאיני בוטחת בה יותר ורק כי למדתי לא לבטוח בעצמי בהקשר הזה. וממילא כי הפסק אותה החזקה או היאחזות או עצירתה המוחלטת, בהנחה שנבין כי היא אינה רצויה, תוביל אותנו לכיוון השחרור המוחלט והחופש שכל אדם אשר נמצא בזוגיות חש לו קרבה. אך לא זו הכוונה לצאת מן הכלא להפקר מוחלט ואז בדרך של התאהבות כפויה כמו גנב שעינו מתמלאת תשוקה אחרי הזהב מבלי שישים דעתו על כך ואז החזרה לאותו הכלא.
העיניין הוא למצוא את הדרך העדינה, השברירית והמדויקת לחוות חופש ולהתקיים במלואנו בתוך הזוגיות עצמה. אם אותה אהבה לעצמנו לא נפגמת, הרי שאנו יכולים לבטוח שוב באותה אהבה המתקיימת בין שני אנשים.
והערה חשובה: לא תטעו לחשוב שאת האיש או האישה המדויקים לנו נמצא בתום חיפוש זה. אלא את אותו מקום בתוכנו שאם תופעל עלינו המניפולציה הטבעית והבסיסית ביותר של הרצון לקשור את חיינו בחייו של אדם מה נדע לייצר את אותה נפרדות ולהסכים רק אחרי שהצלחנו להתקיים במלואנו בנוכחותו או בנוכחותה. בזכות אותו מקום בתוכנו היודע את האמת כולה.
ובדבר המקום שלך בזוגיות. עבודתי הסתיימה.
וכעת היכן התשוקה שלי עצמי לאותו קפאין, ניקוטין, מריחואנה או אהבה. למה מבקשים הם להיעדר מגופי או שגופי מבקש את היעדרותם. מים הם רק מים והם מים רבים.
לאתר הספר היכנסי: קח אותי אתך