יש גיל כזה שאת יכולה להביט אחורה, על הילדות , על הבגרות, על החיים, מזווית ראיה אחרת. בוגרת יותר.
יש גיל כזה שכבר יש לך חתיכת היסטוריה, שיש תובנות, שיש גילויים חדשים על סיפורים ישנים..
יש שלב כזה של זיכוך.. תהליך כזה שאת מבינה יותר ויותר מי האנשים המשפיעים ,המשמעותיים והחשובים ביותר בחייך
יש גיל כזה.. יש שלב כזה.. אני בו. ויש אישה כזו , חשובה ,יקרה ומשמעותית לי. אחותי.
כשהגעתי לאוויר העולם, אחותי היתה בת 12. לאורך כל השנים, הבנתי עד כמה הייתי רצויה ומתוכננת עוד לפני שהגעתי. עד כמה אימי רצתה והשתוקקה שתהיה לאחותי אחות משלה, ועד כמה השמחה היתה גדולה בלב אחותי, כשנולדתי אני. אין יותר מזה כנקודת פתיחה לחיים. להיות אהובה , מתוכננת ורצויה מאוד. כילדה קטנה, הפכתי להיות ה"זנב" שלה שהולכת אחריה לכל מקום, גם כשלא ממש רצתה , במיוחד כשהיתה נערה מתבגרת ונתבקשה להיות איתי, בכל מצב. עם החבר, עם החברה, בים וביבשה . כאילו אמרו לה : רצית אחות? 24/7. גם את זה מספרת לי אחותי בהומור המיוחד שלה.. כבר אז, היא שמרה עליי. דאגה לי.
אחר כך הגיעו ימים אחרים, פער הגילאים בא לידי ביטוי, היא יצאה מהבית ובנתה קן משלה כשאני נערה מתבגרת עם כל המשתמע מזה..ושוב, הגיע שלב אחר, שבו הפערים הלכו והצטמצמו, הקשר הפך להיות אחר, בין שתי נשים בוגרות, קרובות.
כשאני חושבת על זה, אחותי היא האדם שמכיר אותי הכי טוב והכי הרבה שנים. מיום היוולדי!!! קשר דם. מתנה.
כשאני חושבת על מסע חיי, משחזרת עליות ומורדות, השנים בהם הייתי הילדה המפונקת שהפכה לאישה שמפעילה את כל הסובבים אותה ומחלקת הוראות, ה"דרמה קווין", שכל ארוע, אתגר ומשימה מלווה בקול תרועות החצוצרה, המשברים הקשים ורגעי השמחה, האדם הכי קרוב והכי יציב והכי תומך והכי מבין והכי קשוב והכי מגיש עזרה והכי מכיל והכי סולח והכי נמצא שם בשבילי , זו אחותי. באש ובמים. ללא תנאי. באמצע הלילה, באמצע היום, בגשם ובקיץ, בשבר ובשמחה , בהצלחות ובאכזבות, אחותי, נמצאת שם תמיד בשבילי ואיתי. כמו סלע איתן. זכיתי.
יש גיל כזה שאני מבינה ומעריכה את המתנות שקיבלתי בחיים. שגם כשאני מפלצת ,בלתי נסבלת , יש מישהי שאוהבת אותי ללא תנאי, שנמצאת שם בשבילי, שמקשיבה, שמכילה אותי ומקבלת אותי כמו שאני. עם כל השוני. עם הכל כולל הכל. זו מתנה גדולה.
ידענו אש, ידענו מים, ויודעות אהבה ששמורה לאחיות.
יש שלב כזה שאני יכולה להודות שאני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה.
מיוחדת, מצחיקה, מעצבנת, אהובה , דאגנית, מוכשרת. חלק בלתי נפרד ממני. ממי שהייתי וממי שאני כיום.
חשוב ורצוי שלכל אישה תהיה חברת נפש, גם אם אין לה אחות ביולוגית. כמו שכתבה בשירה המשוררת המדהימה חלי ראובן :
"תעשי לך חברה", אמרה וקשרה קשר חזק
בסוף החוט של החיים,
"חברת נפש משנה את הגורל
חברת נפש היא דרכו של אלוהים
לאחוז אותך גבוה
מעל עונות השנה"
איחצ'י שלי. חברת הנפש שלי. תודה שיש לי אותך.
