כדי להגשים את עצמך את צריכה מקום, מקום בשבילו אבל בעיקר גם לעצמך . כשאת שוכחת מי את ולמה את הרבה יותר קל להכתיב לך אחרת ז אל תאפשרי, אף פעם אל תוותרי על עצמך.
(נכתב בפייסבוק ב 16 ספטמבר 2009 )
תבכי עכשו , תבכי אני אומר את הדמעות האחרונות של השנה הזו.
המסע שלך ארוך אבל כשתדעי את היעד, תדעי גם תכוון ולא תשכחי את עצמך בדרך .
לפעמים הוא אפל ומסלולו מפרך, לפרקים הוא מסקרן ומרגש אבל לרב את יודעת שאין מקום לפשרות.
בלי לשתות ולהשתכר את מכורה לשמחה שבך, לצחוק , לתקווה , לריקוד של החיים, למנגינה של אהבה, לחבורה המצחיקה לשבט הקטן ולפרחים שלך.
נתת לו ללכת במסע, בדרכו שלו והלכת אחריו לכל פינה עד שהבנת שלא נשאר לך שם מקום להגשים את עצמך בתוך החלומות שלו. נפצעת אנושות והתחלת לארוז .
בעודך מדממת ,את שמחה בחלקך, בדירתך הקטנה מניחה את הראש על הכר ומתכננת את המסלול החדש של חייך .
את שואלת את עצמך לא פעם, היכן הפרפרים הלבנים והאנשים עם הזקנים
החכמים שינבאו לך את הדרך, אבל את המסע הזה רק את יכולה להכתיב !
חכמה וכסילה גם יחד הולכת אחרי העקרונות שלך ובדרך קצת שוברת מוסכמות וחוצה קוים אדומים .
לפעמים את אומרת נתפשר , אין בעיה ,שיבוא המיועד אחרי התאונה ואני אחבוש אותו, או אולי אקח מיועד ירוק ומכוער כמו 'שרק' שאפילו את הגבולות לא יתנו לו לעבור ממשקל עודף . ושיגמרו לך הרעיונות – שיבוא כמו צלחת יכסה רק מבפנים.
יקירתי מהיום , האריזות היחידות שיהיו כאן הן המתנות לחג .
את חייבת להמשיך במסע עד שתמצאי אותו. כדי להגיע אליו צריך רק סבלנות בלי פשרות, בלי דמעות, לזכור מי את, גם אם ינסו להלחין לך נעימה אחרת.
התרמיל שלך גדול ומלא באהבה, לכל מי שיידע להרים אותו איתך .
ביחד, תמצאו את חוף המבטחים. תמצאו מים צלולים מהם תוכלו לשתות בבטחה , להרוות את צמאונכם.
בסוף המסע תדעי את הדרך ליעד שעד כה רק חלמת אודותו, כי הגיע הזמן ל אהבה .
לאושר ושמחה אין סופיים ,
מכל הלב
אנג'י
