בדמיוני,
לכל חייל יש חלקה.
גם בשמיים.
ממנה לאורך השנה,
הוא משקיף
על הקורה את יקיריו.
ופעם בשנה,
ביום הזיכרון,
כל החיילים וכל מוסרי הנפש,
מתאספים ברחבה גדולה.
במעגל גדול, שלובי זרועות.
ונפער שם, בדמיוני, בשמיים,
פתח גדול דרך כל הרקיעים.
מהפתח הזה הם משקיפים
על כל הקורה את ארצם.
בכל חלקות הקברים,
בכל רחבות הטקסים,
בכל חצרות הבתים,
בכל ליבות הנשארים.
וכמו אומרים להם כל המראות
כולם-
זה לא היה לשווא !
לא היה לשווא !