לצאת מהתיבה
לצאת ממצריים
לצאת מעבדות לחירות
לצאת לעבודה
לצאת לטבע
לצאת מהמיטה (תכלס הכי יציאה..)
לצאת באין כניסה
לצאת
לצאת
לצאת
תמיד חושבים שקשה להיכנס . בתוך עצמנו.
ועל הקושי לצאת…ממליצים. דוחפים. מדרבנים. מדברים בשבח היציאה…
אז יצאתי. לא לבד.
עם כל השבט.
מאז יצאנו ממצריים-אנחנו יחד.
משפחה.
תקופות מתכנסים יחד, תקופות יוצאים.
היציאה יש בה משהו חגיגי משחרר כמו מבטיח אופק חדש בהיר נקי ממבול ממכות ומחול.
ומשפחה יש בה משהו מרגיע כמו משענת תמידית , מעטפת צמודה, חפה משפיטה ומשיקולים זרים.
והכל זה עניין של בחירה.
על היציאה – האם ? מתי ? לאן? יש לי הכלים הנדרשים? יש לי תוכנית גיבוי ?
יש לי איך ולאן לחזור ??
ועל המשפחה – לשמר קשר ? להעמיק ? להשקיע ?
לצאת ???
אז יצאתי. והאופק היה בהיר ונקי.
והנוף האנושי היה מהמם לא פחות מזה שצעדנו בתוכו.
ולאחר שיצאנו יחד ממצריים ויצאנו יחד לטיול
התיישבנו לאכול ארוחת צהריים מאוחרת
ועד שהגעתי הביתה כבר הייתי חלבית בחזרה, ולולא הישיבה הממושכת באוטובוס,
הייתי יוצאת לקפה.