היסטריה נשית היתה אבחנה שכיחה לנשים שלא התנהגו "נכון", במחצית השניה של המאה ה-19. נשים ש"אובחנו" כסובלות מהיסטריה הציגו מגוון רחב של סימפטומים, כגון: חולשה, עצבים, תשוקה מינית (בתקופה ששללה הפגנת מיניות נשית, החצנה של תשוקה מינית או התנהגות מינית, נחשבו לתועפות של היסטריה), נדודי שינה, אגירת נוזלים, תחושת כבדות בבטן, התכווצות שרירים, קוצר נשימה, עצבנות, נטייה להסתבך בצרות או כל התנהגות או התנהלות אשר אינן תואמות את "הנימוס הויקטוריאני" השמרני.
לאחר אבחון האשה כסובלת מ"היסטריה" (אבחון רפואי שנעשה על ידי רופאי המשפחה ורופאי נשים) הטיפול בתופעה היה מגוון. הטיפול הנפוץ ביותר היה "עיסוי" ידני של אבר מינה של האשה עד שהגיעה לאורגזמה. ה"עיסוי" התבצע על ידי רופאי נשים מוסמכים. טיפול זה הביא לתופעה חדשה – רופאי הנשים החלו להתלונן על כאבי ידיים ודלקות פרקים. פציעה רפואית זו הביאה להמצאת מכשיר רפואי חדשני, אשר השימוש בו הותר אך ורק בקליניקות של רופאים מומחים – מעסה רוטט, שקיבל מאוחר יותר את השם המוכר לנו "ויברטור".
נשים, שהטיפול הרפואי בקליניקה באמצעות העיסוי, לא "נרפאו" מההיסטריה, ולעיתים קרובות הפגינו התנהגות חריגה או אמוציונאליות יוצאת דופן, אושפזו בכפייה על ידי בני משפחתן ועברו ניתוחים אכזריים של הוצאת הרחם והשחלות על מנת "להרגיע" אותן.
ב- 1900 התווסף טיפול נוסף "להרגעת" נשים שסבלו מהיסטריה ומכאבי מחזור קשים (שאף הם היו תסמינים של היסטריה) אשר היה ספיגת טמפונים באופיום.
