שירים, רישומים, ציורים/ציפורה בראבי

שירים, רישומים, ציורים/ציפורה בראבי (הוצאה עצמית)

את ציפי ב. (כך היא מופיעה בפייסבוק) הכרתי דרך אתר סלונה.

אתם מכירים את זה שיש מצבים שמתחברים לאנשים בלי לדעת למה, (בעצם ברור לי למה, אבל התובנה יורדת אחרי זמן מה).

שתינו כותבות סקירות על ספרים, ציפי ב. גם מציירת, יצא לנו להתכתב כבר כמה פעמים, נדברנו שניפגש מתי שהוא…

בשבוע שעבר נסעתי לפגוש אותה בביתה באלעד, מה אומר לכם, פגשתי אישה מיוחדת ביותר, אשת אשכולות ממש, הלב שלה משתקף דרך עיניה. היא עדינה כל כך, אנושית וחכמה, רגישה ומוכשרת, והשיחה קלחה כמו נפגשנו רק אתמול…. יצאתי מצויידת בספרה החדש.

הספר מכיל שירים ורישומים כולם בשחור לבן, מעט מאד ציורים בצבע. השירים מדוייקים, אנושיים וחודרים ישר ללב, הם מספרים לנו על בדידות וכאב ועל סודות הלב, וגם על השתיקה הם מספרים, ויש בהם הרבה אנשים שותקים.

כל הנשים המצויירות הן חסרות תווי פנים, בעלות צוואר ארוך, עיניהן עצומות. האם ציפי מכוונת לכך שכולנו חוות את אותן הרגשות בחיים? כל אחת בזמנה, כל אחת והסיפור שלה.

וכאשר העיניים מצויירות הן מלאות כאב.

" האדם הוא אי

מוקף ים סוער או רוגע

מלטף או חובק

מצמיח בתוכו עצים ופרחים

קוצים שבירים או פירות טובים למאכל.

חשוף לרוחות,חשוף לגשמים.

וקרן שמש מאצילה עליו אור רך

והוא מתגעגע."

ואני שואלת למה הוא מתגעגע?

בעמ' 10 ציפורה כתבה מה לימדו אותה החיים על מילים פוצעות ומיותרות, ומתי היא עצרה.

השיר על ריבת הפירות המתבשלת, אבא מבקש מאמא שימי עוד סוכר, הרבה סוכר "שיהיה לנו מתוק בחיים", אני שואלת למה החיים אינם מתוקים? ויש שתיקות של אמא שבחשבון פשוט משלמים עליהן בשתיקות נוספות. גם סבא עקיבא ז"ל מוזג תה ושם בו בוטנים והוא שותק.

אחד השירים הפחות אופטימיים על כאב:

"אמרו שהזמן ישכיח הכל

אמרו שהזמן ירפא

ובינתיים

הזמן

עושה בך

שמות".

ולעומתו השיר "עשי לך מקום" הוא שיר אופטימי, פותח צוהר, שולח קרן אור לחיים – אהבתי אותו מאד.

לסיום בחרתי בשיר הזה:

"ומה השארת לעולם?

ישאלו

ואני אענה

באומץ

את כוחותי, את תקוותי

את חלומותי"

ואני שואלת מהם חלומותייך?

אהבתי את הספר מאד, התחברתי לניואנסים הקטנים, לאיורים שמדברים בשפה אחרת, רק נפש רגישה ועמוקה יכולה לשורר את הלב כל כך יפה!