ורה ותחיה, נשמות שנפגשו עוד בגיל הינקות. קשר שהלך ונרקם עד שהרגישו לא כחברות, אלא כאחיות.תחיה שהתייתמה מאביה בגיל צעיר ואמה גידלה אותה לבדה, מצאה בורה ובביתה משפחה.
ורה, הנולדה לאב אומן, הנוסע תכופות לפריז, מצאה בתחיה אחות, שממלאת את החלל שאביה הותיר בלבה ובלב אמה.
במהלך הרומן, הקשר ביניהן נותק 3 פעמים: פעם ראשונה לאחר שאמה של ורה כעסה על אמה של תחיה בעקבות חשד לקשר רומנטי בינה לבין בעלה (אביה של תחיה), פעם שניה לאחר סיום הלימודים כשתחיה הלכה לקיבוץ וורה נסעה ללמוד בפריז ובפעם השלישית כשתחיה התגייסה לפלמח וורה עזבה את הקיבוץ.
כל נתק ביניהן הופך להיות עמוק וכואב יותר, כאשר בנתק השלישי מתגלה אמת קשה , על קשר הדם שנוצר ביניהן, שאליו יחלו כל כך, אך לא בדרך זו…..
ורה מגיעה לקיבוץ לאחר שנה שעזבה לפריז, היא חזרה מובסת וכואבת, ובליבה הסוד האפל של אביה.ולמי תפנה אם לא לתחיה?
לורה קשה מאוד להסתגל לקיבוץ, לחיי הקולקטיב וחוסר הפרטיות של היחיד. יום אחד מגיע מכתב מבחור בשם יוסף דיכטר לתחיה. יוסף רוצה להתקבל לקיבוץ. ורה לפי המכתב מבינה שהוא משורר וקושרת את חייה לחייו, ובתרמית ושקר מביאה אותו לקבוץ….
רחל שליטא, עושה הומאז' לספרו של רומן רולן "הנפש הקסומה". ורה מתאהבת ביוסף עוד לפני שפגשה אותו בגלל שחשה כמו אנטה בספרו של רולן והרגישה שיוסף זה רוז'ה. בהמשך העלילה מתגלה חששה של אנטה להינשא לרוז'ה, שהופך להיות גם חששה של ורה.
ורה נסחפת לתוך עלילת הספר וחייה הולכים ונרקמים סביבה : " את מצטטת לי פה ספרים? ורה, אנחנו מדברות על החיים, לא על ספר, את עומדת לזרוק את כל מה שיש לך."
ורה הרגישה עמוק בתוכה עד כמה הספר שלה הוא הרבה יותר חיים ממנה וממה שיוסף עושה בכל הוועדות האלה שעוסקות בהחלטה ובעוד החלטה.
היא תוהה האם אביה ידע כשקנה לה את הספר, עד כמה הספר יהוו השתקפות לחייה שלה…
אך, למרות הדמיון הרב בין גורלה של ורה לגורלה של אנטה, ורה רוצה לשנות את סוף העלילה….
הקיבוץ מהווה קרע בין ורה לתחיה וכך גם בין ורה ליוסף. כפי שתחיה אמרה לורה: "את לא יכולה לשים את עצמך לפני הקיבוץ". ובמענה לכך ורה אומרת לתחיה: "אני רוצה להיות אגואיסטית, זה מה שאני רוצה להיות, לחשוב על עצמי, על מה שאני מרגישה, להיזכר באגואיזם שלי ולתת לו לצאת החוצה…אני מצילה את עצמי לפני שאשכח מי אני".
רחל שליטא מעלה לדיון את הפרט מול הקולקטיב, היחיד בתוך הקיבוץ. זה מוצג בצורה הקיצונית של תחיה, ה"מוחקת" את הפרט לעומת ורה שרואה בעיקר את הפרטים הקטנים של הפרט, את האישיות הפנימית.
תחיה מטיפה על כך לורה: " את בכוונה מחפשת את כל הדברים האלה, תחיה אומרת, את כל המקומות שאנשים לא רוצים שיראו אותם, דווקא לשם את רוצה להביט, ולמה, יש כל כך הרבה דברים שאנשים עושים ורוצים שכן יראו אותם, ואת זה את לא רוצה לצייר….אין מה לעשות, כאן בקיבוץ אנחנו רוצים שיציירו את ההישגים הגדולים שלנו ולא את החיים הפרטיים של החברים."
ספרה של רחל שליטא מעורר מחשבה ומעלה לדיון שאלות על החברה הישראלית דאז ועל סוגיות במוסר הפרט.
קריאה מהנה!
XOXO
אחת שיודעת 😉
