בבית קטן עם גג רעפים אדום,
מסביבו גינה ירוקה ופרחים בה המון.
בהרמוניה טובה גרה משפחה
מיוחדת במינה, "רגשות" זהו שמה.
משפחת הרגשות אוהבת להיות,
בכל האנשים, הצמחים והחיות.
בסוף כל יום, אחרי שהיו אצל כולם,
חזרו לביתם, לשתף בחוויתם.
העצב סיפר לשאר הרגשות, שפעם אנשים אהבו אותו, אבל עכשיו הם רוצים רק שמחה. ולכן, הוא כבר לא מקבל יחס בכלל.
עצב יצא לטייל וראה ילד יושב לבד, מחזיק בלון. הילד הרגיש את עצבותו של הילד, רצה לגשת אליו, אך הילד דחה אותו. הוא לא רצה להיות עצוב.
ילדה מהגן ניגשה אליו והזמינה אותו להצטרף לגן המשחקים, הילד אמר שהוא לא חש שמחה, כמו כולם. ולכן הוא לא יכול להצטרף.
הילדה אמרה לו, שלא תמיד נעים עם הרגשות, אך גם הפחות נעימים רוצים להיות.
העצב, שמע וידע, שזהו הזמן שלו לפעול. ואז הילד הרגיש את העצב בבטן, והילדה הסבירה לו , שילטף את הבטן, שיגיד לה שזה בסדר שהוא עצוב. וכשהיא תקבל את היחס, השמחה תשוב.
וכך באמת היה, והעצב חזר הביתה בגאווה, וסיפר לכולם מה שהיה.
ספרה של אלה וינטראוב, מספר על חשיבותם של שלל הרגשות בחיינו. זה בסדר להרגיש גם עצב ולא רק שמחה, כי כשמקבלים ומחבקים גם את הרגשות הנחשבים לפחות נעימים, כמו עצב, השמחה תוכל לשוב לאחר מכן.
העצב מוצג בספר, כדמות חביבה ומואנשת ובכך הופך להיות משהו פחות שלילי מבחינת הילד.
הספר כתוב בחרוזים ומלווה באיוריה היפים של אורית קשת. הוא מתאים לקריאה משותפת עם ילדים בגילאי הגן, ומאפשר שיח בין ההורה (או המחנך) לילד על עולמו הרגשי של הילד. הספר מקנה כלים להסברה על עולם הרגשות ועל הדרך להתמודד איתם.
מאחלת לכם ולילדכם קריאה נעימה ופורה!
XOXO
אחת שיודעת 😉
