מי שעוקב אחרי ביקורות הספרים שלי יודע עד כמה החודשים האחרונים טובים אליי. אין ספק שלאחרונה שפר עליי מזלי וקראתי שורה של ספרי יוצאי דופן. ספרים שגומעים אותם בשקיקה דף אחר דף, ומתבאסים שהספר מסתיים. "ללכת בדרכך" של הסופרת ג'ו ג'ו מויס הוא עוד ספר ברשימת ספרי החובה שעל כל תולעת ספרים לקרוא לפחות פעם אחת. בתוך שבוע גמעתי כל מילה; כל חלק וחלק בסיפור הותירו אותי נרגשת, חסרת פעימה ולעתים מתוחה. אז החלטתי לחלוק איתכם את העונג הזה:
תקציר קצרצר:
ללואיזה קלרק בת ה-26 לא הותירו הרבה ברירות. בעל בית הקפה שבו היא עובדת מחליט לסגור את בית הקפה בהתראה קצרה עקב בעיות אישיות ומשפחתיות, מכיוון שהיא המפרנסת היחידה במשפחתה, נאלצת לואיזה להתחיל מיד עבודה חדשה: לטפל במשך חצי שנה בגבר צעיר המשותק בכל ארבעת גפיו לאחר שעבר תאונת דרכים קשה.
מה שלואיזה אינה יודעת הוא שדווקא הגבר שבו תטפל, גבר משותק, חסר יכולת ובעל מצב רוח עגמומי ודכאוני, הוא שישנה את עולמה ויטלטל את חייה. היא נחשפת לעולם שאינה מכירה, מתפתחת, גם אם לעתים היא נותרת חסרת מילים,, המומה, מתרגשת או כאובה. בנוסף לכך, מוטלת על כתפיה אחיות כבדה: משימה שנרתמה אליה והיא חשה שאינה יכולה להתחמק ממנה. מה היא המשימה? מהן הטלטלות והתהפוכות שעוברת לואיזה? ספוילרים לא תמצאו כאן.
"לחיות באומץ. לדחוף את עצמך. לא להתפשר…"
"ללכת בדרכך" הוא סיפור אהבה עם המון רגש; סיפור פשוט ברובו, ויחד עם הפשטות שלו הוא סוחף עד כדי דמעות התרגשות ועצב גם יחד. מעבר לכך, זהו סיפור על נאמנות, למשפחה אך בעיקר נאמנות לעצמינו – ליושרה הפנימית שלנו. זהו סיפור על משפחתיות, על הקרבה, על נתינה ללא גבולות – מראה לעולם טוב יותר שבו כל אחד בוחר לפעול על פי צו מצפונו בלי לפגוע באחר.
מתחילתו ועד סופו הצליח הסיפור לרתק אותי ולשאוב אותי באמצעות המילים לעולם מעניין ויפה. דמעתי, כאבתי והתרגשתי יחד עם הדמויות. פשוט נכבשתי.
"ללכת בדרכך", ג'ו ג'ו מויס, הוצאת ידיעות ספרים. מאנגלית: קטיה בנוביץ'