חוזרת הביתה רגע לפני שאוספת את החבורה מהגן, יש לי חמש דקות לפיפי, לשלוק מדיאט קולה ולמבט חטוף על הבית במצב הצבירה ה(יחסית) מסודר שלו רגע לפני שהמושג בלאגן יקבל משמעות חדשה ( הם נורא יצירתיים הילדים שלנו ויאמר לזכותם שהם לא מפסיקים לשכלל שיטות ).
הדרך לגן אורכת שלוש ארבע דקות, הן מספיק זמן בכדי להשיב על עוד איזה מייל, להזכיר לעצמי שוב את מה ששכחתי לזכור אתמול ולדעת שיש סיכוי שבכל זאת אשכח, לפהק, לאסוף את עצמי למצב צבירה מחייכת ורעננה ולהיכנס לגן עם "שללללווום" שמח במיוחד משל חיכיתי לרגע הזה כל חיי.
הזמן שהן נועלות נעליים ( "לבד אמא. תראי", "אק אני", "זה לא הפוך?" ) זה זמן לחשוב על ארוחת הערב. זו רק הוראה למוח להתחיל לחשוב, אין כאן ניתוק מהסיטואציה המתרחשת. שניה של חוסר תשומת לב והבנות חזרה בארגז חול, בלי נעליים… שתי שניות וזה גם עלול להיות בלי מכנסיים.
"יאללה בנות. הולכים לאסוף את נעם" אני מכריזה. (זו קריאה ראשונה. אחריה תהיינה עוד שש).
בשעה טובה יצאנו מהגן, אחת על הידיים שתיים אוחזות. ראינו חתול, ראינו יונה, אמרנו שלום לירח שהולך איתנו, חייכנו להורים עם ילד אחד, הם חייכו אליי בחזרה עם מבט כזה מופתע ומלא אמפתיה. עברנו שני מעברי חציה והגענו לגן של ה"גדול".
יש לי רביעייה, יד מטורפת ופוקר פייס. all in? all good!
גן משחקים, רעש של עוד ילדים ושיחות של אמהות "מה זה כולן שלך?" כן. זו שעל המגלשה, זו שעל הנדנדה וזו שמרימה תפוח מהרצפה והבן ששם ( אוסף חלזונות. כן הוא ).
"שיואו. בטח יש לך עוזרת". שואלת בקביעה האם התורנית בשביל כולן. "לא אחרת אי אפשר להסתדר" היא גם מסיקה.
זה מלא מקלחות וארוחת ערב. את מכינה להם אוכל?
מחייכת מבלי לענות לה, היא תכף תענה לעצמה. וחושבת מה באמת אכין להם ושתכף כבר חמש וחצי ותחילת תנועה במגמת קיפול שלוש לפנים אחד מדלג.
הגענו הביתה. סיר מים על הגז, יאללה מקלחות, יש פסטה על השולחן: אחד ברוטב עגבניות, אחד בלי רוטב, אחד עם קצת רוטב וקטשופ, אחד רק הפסטה רוטב בצד וקנקן סבלנות. יאללה מקלחות ( כן. פסטה עדיף אחרי מקלחת. שויין ). מיטות, סיפור, אמא מים, אמא מוצץ, אמא קר לי, אמא אני רעבה. אמא תכף תענה. כרגע היא במדיטציה מזמנת חללית שתשגר אותה מהסיטואציה.
הן ישנות. נעם בדרך למיטה. מבט חטוף על הבית. כן. יצירתיים כמו שחשבתי. סוס נדנדה על הספה, בובה בתוך הצלחת פסטה ומשיחות ענוגות של קטשופ על ארון המטבח. קסום.
עכשיו תורי.
מה אוכלים? הבטן צועקת: יש ביסלי גריל בארון רק אומרת… המוח קופץ: "שלא תעזי! תכיני לך משהו" אני בכלל אין לי כוח להתווכח. אבל יש לי חוק. לא בעמידה ולא נראה זוועה. האוכל שלך חייב לכבד אותך. ואת ראויה כפרה, הרגע ניקית כתמי קטשופ ממקומות שלא ידעת שיש לך בבית.
"תזרקי משהו לתנור נו" אני משכנעת את עצמי שזה ממש שניה.
מלח גס, בטטות שני צבעים ולתנור. בינתיים מארגנת בית ומחשבות.
חצי שעה והתבנית על השיש. הצבעים מטורפים ובא לי פשוט לקחת אותה ולפזר מלח וזהו. וזה מה שאני עושה. מנה אחת.
צילום: טל עדין המוכשרת
ובא לי לאבנה, קור וחום וצבע ורעש ושקט, כמו היום שלי.
והנה היא.
מנה של 40 דקות הכנה בברוטו, בינתיים הבית מסודר ויש שקט ויש אותך. שבי. תאכלי. ותתרכזי בצלחת, חתיכת הפסטה שאת רואה עכשיו בזוית העין מתחת לשידה, תחכה למחר.
בטטה סגולה על לאבנה:
קודם כל תבנית עליה מלח גס ( להשטיח על התבנית )
מעל זה מניחים בטטות (הסגולה מהממת. מקורה ביפן ובארץ אפשר להשיג אותה בעלה און ליין) כן ככה עם הקליפה ( אין זמן אמרנו )
לתנור 200 מעלות, חצי שעה.
להוציא. לקרר טיפה. זה לוהט.
בינתיים צלחת שאת אוהבת, עליה 2 כפות לאבנה בתנועה סיבובית.
מעל הלאבנה טיפה שמן זית, סקוויז' של עגבניה ( קחי עגבניית שרי ותמעכי אותה על הלאבנה ), אורגנו ואם את ממש מטורפת אז טיפה סחוג.
קרעים של בטטות על הלאבנה
מעל בצל ירוק, צ'ילי, כוסברה, פטרוזיליה ( נו אל תישברי לי עכשיו. זה צריך להיות מושלם! הלו? זה בשבילך!!)
עוד טיפה מלח.
זהו.
יש לך פיפי? לכי עכשיו.
כי ברגע שתתיישבי. את לא קמה יותר.
