איך הילדים שלנו יזכרו את התקופה הזו?
מה ייחרט להם בחוויה הלא מעובדת הזו
אשר עדיין
אין לנו מספיק מרחק ופרופורציות להתבונן עליה,
וכרגע היא מתרחשת
ועדיין לא ניתן לאבחן ולחקור אותה,
אלא פשוט
להיות בתוכה…
האם בתוך המילים
שבעתיד ייאמרו
נצליח לאחוז בתחושה הזו
העמומה
או שאולי יש צורך להמציא
מילה חדשה, אחרת, מיוחדת
שתקיף את כל הרגשות שיש בתוכנו כרגע?
המילה הכי קרובה
ששירלי שלי, ילדת אור מנצנץ, מצאה
בשיר שכתבה
היא "תהיות".
"יש לי לפעמים.. יש לי לפעמים.. תהיות על החיים"…
לכולנו..
והכי חשוב
לא להישאר עמן לבד
….
להתראות, עדי קאופמן
טיפול בפסיכותרפיה CBT וטיפול בטראומה וחרדה EMDR
ילדים ומבוגרים
קליניקה באורנית 052-8882726