האם לילד שלכם יש קושי להתמודד עם תסכול?
אולי הוא חווה קשיים כסימן לכישלון? איך אפשר לעזור לו?
ועוד שאלה קטנה: ואיך אתם חווים קשיים? האם אתם משתפים אותו בהתמודדויות שלכם?
יש משפחות שכאשר הילד מביא מבחן הביתה, בודקים כמה טעויות היו לו, ויש שסופרים כמה שאלות שהצליח.
כאשר המוח מתרגל להסתכל על החיים במשקפיים של הצלחה, מושלם, מעולה (שזו נקודה אחת על הגרף) —- כל יתר הנקודות הן: כישלון.
לאט לאט, השפה המשפחתית הזו מחלחלת, והמוח מתרגם את כל יתר הנקודות (שהן למעשה "הרוב") למשהו אחד, שחור, מפחיד ואסור.
במשפחה כזו, נמצא ביטויים כגון:
– אין מקום לטעויות
– אהבה או שנאה/חבר או אויב
למה "רק" 90 במבחן?
"חייבים" להצליח….
מתפתחת נוקשות, ואפילו חרדה למול טעויות, או הימנעות.
מוכנים לעשות ניסוי קטן? בכל פעם בשבוע הקרוב, שנייה לפני שתכעסו, במקום להגיד משפט עם סימן קריאה, תנסו להפוך אותו למשפט יותר מאוורר, עם יותר נשימה, ולהוסיף אחריו סימן שאלה, אולי אפילו כמה נקודות….. (צריך כל יום לחפוף ראש! צריך כל יום לחפוף ראש??)
מוזמנים לשתף, איך הרגשתם, ומה יותר תורם לאיכות החיים שלכם ושל הילדים. סימן קריאה, סימן שאלה או כמה נקודות…..
להתראות, עדי
M.A אבחון דידקטי/פסיכודידקטי וטיפול בלקויות למידה,
מתמחה בטיפול רגשי קוגניטיבי התנהגותי CBT לילדים, מבוגרים והדרכת הורים.
האתר שלי http://www.adi-kaufman.com/
אבחונים דידקטיים בהסכם עם קופת חולים כללית
