כשאני ובני ביחד, הכל נפלא. ברגע שכל האחים מגיעים הביתה, הכל משתבש…. עזה כשאול קנאה

אני שומעת לעיתים קרובות בקליניקה בהדרכת הורים למשפחות מאותגרות קשב, שהילד שלהם מתפרץ, כועס, זועם, ברגע שכל אחיו מגיעים הביתה. הוא מגיב לא בפרופורציה, כל האיזון המשפחתי מופר והדינמיקה הופכת לקשה. מה הוא באמת אומר? ועל מה בדיוק ההורים כועסים, על הרגשות הסמויים שלו שלא מדוברים, או על ההתנהגות? החיים שלנו כמשל לפאזל משפחתי: בואו ביחד נפרק ונרכיב באופן חדש.

בחורה עם מחשב נייד

ההורים מגיעים להדרכה לרוב עקב קושי בהתמודדות עם התנהגות קשה ולא מותאמת של הילד, שפוגעת באיכות החיים המשפחתית.

על פי גישת הפסיכותרפיה ההתנהגותית קוגניטיבית, המקור לקשיים רבים הוא קשיי וויסות רגשי (שנפוצים מאד בקרב ילדים עם קשיי קשב).

הילד במפגש משפחתי הכולל הורים ואחים, חש ייתכן קנאה/חרדה/עלבון/איום על טריטוריה, מוצף בתחושות אלו  ואינו יודע או מסוגל לשיים את התחושות שלו באופן ברור לעצמו (בשפה המקצועית המונח הוא מנטליזציה, כלומר יכולת הכוללת הבנה רגשית של עצמי ושל הזולת) ומגיב בהתנהגות של כעס מתפרץ, יצירת עימות עם אחיו או הוריו, ומקבל את מרכז הבמה ותשומת הלב באופן שלילי.

לרוב, קיים קושי לקשר בין תחושות, לבין התפרצות, שנראית לכאורה ללא כל סיבה, או בעקבות סיבה לא משמעותית. 

אמהות ואבות יקרים, מעוניינים לנסות לפרק יחד איתי את הפאזל המשפחתי ולנסות להרכיב באופן חדש את החלקים? בואו ננסה:

על פי המודל הקוגניטיבי-התנהגותי המטרה הטיפולית תהיה ראשית לזהות מהו הרגש המפעיל את הילד (קנאה?פחד להיות לא אהוב?), לעזור לו להבין מה בדיוק הוא חש בסיטואציה (מאויים? בודד?), מה המחשבות שחולפות בראשו (אמא ואבא מפסיקים לאהוב אותי עכשיו כשכל האחים הגיעו הביתה מבית הספר ואם אני לא אצעק הם ישכחו אותי),  שינוי רצף המחשבות האוטומטיות שלו והחלפה במחשבות חיוביות (אמא ואבא אוהבים אותי תמיד, גם אם מגיעים האחים שלי והם מתייחסים גם אליהם. מותר לי להרגיש קנאה, אבל להרביץ או לצעוק אסור. וההורים יכולים לסייע ולהכיר בקנאה, להתייחס אליה, לרכך אותה, ללטף אותה, לתת לה מקום ושם, לעגל אותה) ולבסוף מציאת התנהגות חלופית (במקום לצעוק כשהאחים מגיעים, לגרום למריבה כללית ובכך להמשיך להיות מרכז תשומת הלב של הוריי, לבקש לשבת ליד אחד ההורים, אולי להחזיק לו יד, ולשחק במשחקים שלי לצד האחים. גם להקשיב להם, וגם לבקש לשתף את כולם במשפחה בדברים שעברו עלי היום בבית הספר).

מה דעתכם? יעיל??

הספרות המחקרית תומכת באופן מובהק בטיפול קוגניטיבי התנהגותי כאפקטיבי. אני רוצה לשתף אתכם ולהמליץ על ספר מקסים, שיצא בהוצאה מיוחדת, המדבר בדיוק על לגיטימציה לילדים להרגיש את כל הרגשות. הספר נקרא "מועדון המכשפות הכי טובות" מאת עירית סדן. הספר כתוב בשני ערוצים, האחד לילדים, והשני להורים או לאנשי טיפול. "במועדון המכשפות מותר לחשוב ולהגיד הכל!.. את כל המחשבות והרגשות והדמיונות, הכי רעים והכי טובים, הכי עצובים והכי מפחידים"…. להיט הבית אצלי בימים אלו. .לא תתחרטו!

להתראות, עדי

M.A אבחון דידקטי/פסיכודידקטי וטיפול בלקויות למידה, אתגרי קשב, הדרכת הורים, הנחיית קבוצות, מתמחה בפסיכותרפיה CBT
האתר שלי http://www.adi-kaufman.com/
הבלוג שלי http://saloona.co.il/adikaufman/

מועדון המכשפות הכי טובות: מאת עירית סדן, אירה: אורי סדן