עמותת דוקאביב נוסדה בשנת 1998 ובין מטרותיה קידום הסרט הדוקומנטרי הישראלי בארץ ושיווקו בארץ ובעולם. העמותה מקיימת אחת לשנה את פסטיבל דוקאביב הבינלאומי בתל אביב (השנה 19-28.5), ואת הפסטיבלים דוקאביב גליל במעלות תרשיחא ודוקאביב נגב בירוחם (מי אמר פריפריה ולא קיבל).
ג’אנר הסרטים הדוקמנטרים זוכה לפריחה וניתן לראות יותר ויותר סרטים דוקמנטרים הזוכים להצלחה בהקרנות מסחריות. גבולות הג’אנר נפרצים ע”י שיחזורים, המחזות, קצוות פרומים וחריגות מהדיווח הישיר עד שקשה להגדיר במדויק את גבולות הג’אנר.
כך למשל הסרט הפחד מ-13 שהוצג בהקרנה מוקדמת לעיתונאים. הסרט נראה כהמחזה של ראיון שנערך עם אסיר נידון למוות כשדמות המראיין לא נוכחת, כך שנותר מונולוג מתוסרט. הטקסטים והג’סטות מדויקים ומהוקצעים, העלילה מתגלגלת בתחושה של יד מכוונת, תחושה שנמצאת על השולחן, כך שחשבתי ששחקן תאטרון מקצועי משחק את הנידון למוות (דמות מרשימה למדי) עד שהוצגו הכותרות. צפיה לסרט דוקמנטרי עשויה לאכזב (כשהאמינות נפגמת כתוצאה ממהוקצעות יתר) וכמחזה מוסרט זה סרט … מעניין. לסיכום, מבחינתי פיספוס כלשהו, בסדר אבל לא מרחיב את הלב. פיספוסים הם חלק מהחוויה הפסטיבלית ושווים את רגעי האושר של גילוי סרטים מעולים.
בפסטיבל שכותרתו השנה “אי-סדר עולמי חדש” (שזה כולל כמעט הכל, לא?) משתתפים עשרות סרטים ישראלים ובנלאומיים, של יוצרים וותיקים וצעירים, סרטים קצרים וסרטים באורך מלא. הסרטים יוקרנו בלוקיישונים שונים ברחבי העיר וניכר שנעשתה מחשבה כיצד להנגיש את הפסטיבל מעבר לגרעין המצומצם של חובבי הג’אנר.
ממליצה ללכת לאיבוד בתוכניה ופשוט להמר.
