יש את כל הסיבות בעולם לשמור לעצמי מידע פרטי כמו "למי אני מצביעה". זה לא רק שההצבעה היא פרטית בהגדרה, אלא שבעולם המידע הדיגיטלי אין לדעת מי ישתמש במידע הזה ואיך. מעבר לכך: בעיני רבים, רבים מדי, נוצר גוש של מילים נרדפות לבגידה, או סתם ל-"משהו ממש רע", ואלו הם:
זכויות אדם,
זכויות סוציאליות,
שלום,
שמאל,
מר"צ.
רצה המקרה ותפיסת העולם שלי דווקא קשורה למילים האלה. הנה אני אומרת ולא מתנצלת.
בשלב מסוים של הפגישה שאלה מישהי את גלאון: אוקיי, את הקרדיט שלכם לגבי מאבק לחברה צודקת דרך עבודה פרלמנטרית, כולם יודעים. אבל למה ההתעקשות הזאת על "שמאל זה מר"צ"? יש לזה קונוטציות שליליות. בלי ההגדרה הזאת יכולתם להשיג קולות נוספים, בפרט היום שהנושא החברתי במרכז הבמה. גלאון לא מהססת: מי שמאמין בצדק, מאמין בחירות. העובדה שהכיבוש נמשך עד עכשיו היא אבסורד.
במפגש היא נראית נגישה הרבה יותר ממה שעובר דרך מסך, ועדיין נחרצת ועיניינית. גלאון לא מנסה לטשטש את המצע של מרצ כדי לשכנע מצביעים פוטנציאלים. היא רק אומרת: אם מרצ מייצגת את דעתכם, או הקרובה ביותר לדעתכם – אל תצביעו משהו אחר.
.אז אני לא מתנצלת. כזאת אני.ואני גם לא אסטרטגית. וגם אם הייתי: אם מרצ לא תעבור את אחוז החסימה, ללא ספק אקבל שוב את אותו מנהיג שקיבל כבר כל כך הרבה צ'אנסים, שלא מציע שום פיתרון הגיוני למצב הקיים (חברתי ומדיני). שלא מפרסם מצע (מי שלא מבטיח לא צריך לקיים).
אקבל גם אופוזיציה חלשה, ומדינה שמתקרבת בצעדי ענק ליום שבו יהיה הרבה פחות נעים לכתוב את מה שכתבתי. אני צריכה את מרצ שם, כדי שאוכל לפרסם למי אני מצביעה.
