החלטתי לראות את היופי

פסח אף פעם לא היה מהחגים האהובים עלי, בבית הורי התחילו את הנקיונות לכבודו מיד אחרי פורים, אסור היה לנשום, להביא חברות, להחליף יותר מידי בגדים ועוד כל מיני איסורים משונים, שלא לדבר על ימי החופש שלפני פסח שהוקדשו לניקיונות אין יוצא ואין בא…עם מברשות היינו מצחצחים את הפאנלים ואמא שלי עוברת על כל פיפס לבדוק שלא זייפנו. ממש שנאתי את הימים האלו סליחה על המילה, לילדים שלי אני מסבירה שאסור לשנוא… אבל אתם יכולים להבין את חומרת העניין, אז לא פלא שהיום כשפסח מתקרב אני נכנסת לבאסה…בשנים האחרונות אני מנהלת בית קפה ששווה לפתוח אותו גם בפסח ולהשתגע עם הנקיונות וההכשרות, אבל זה תמיד מלווה אצלי בלחץ שכזה ובחוסר חשק לעניין והמון קיטורים. השנה החלטתי לשנות חשיבה ולקחת יותר בקלות וברוח טובה, לנסות למצא את הטוב ןהיפה שבתוך טירוף יציאת מצרים של ניקיונות הפסח. אז למרות שהצהרתי בקול גדול לכל מי שהסכים לשמוע שאני לא ממש מנקה את הבית לפסח, מצאתי את עצמי מסדרת ומרעננת את כל הארונות, מבקשת שיצבעו לי את הקירות , מקרצפת חלונות וזורקת כל מה שלא חייבים לשמור יותר, כמעט התחלתי לקרצף פאנלים עם מברשת, ואשמח שתספרו את זה לאמא שלי שחושבת בצדק שנקיונות הפסח לא ממש בראש סדר העדפויות שלי…ועכשיו אני מרגישה מן קלילות שכזאת, כאילו השלתי מעלי עול…אמנם עבדתי קשה ובלי עוזרת והילדים האהובים שיהיו בריאים לקחו חלק מכובד במבצע…אבל הבית מרגיש לי עכשיו רענן, ונקי ומאוורר ומלא באנרגיות טובות, אז אולי השד של פסח הוא לא כל כך נורא ודוקא יש יופי לעניין הזה של נקיונות הפסח. אז למרות שצפויים לי יומיים קשים ומטישים בנקיונות וההכשרות של הבית קפה שלי החלטתי לקחת בקלות ולראות את היופי שיהיה אחרי הנקיונות ,מקווה שאצליח, אין ספק שברור לי היום שהכל עניין של בחירה איך לראות את הדברים וכשבוחרים לראות טוב הכל נהיה הרבה יותר טוב ויפה