זוכרים את אגדת הילדים סינדרלה?
ברור! אתם, ובעיקר אתן, עונות.
ובאמת, מי לא מכיר את סינדרלה. אותה לכלוכית מסכנה שהוריה האמידים נפטרו ואמה החורגת זנחה אותה לאנחות לא לפני שהפכה אותה לשפחה עלובה ומסמורטטת. אך באגדות כמו באגדות, הגיע הנסיך על הסוס הלבן ובידו נעל זכוכית, כפית מזהב וחוזה ארוך טווח לדרך סלולה לחיי פאר ויוקרה. היתומה המסכנה הפכה לסינדרלה בן לילה ומאז חיה באושר ועושר, ללא דאגות ובשמחה רבה.
כולנו חשבנו וחושבות שזה קורה רק באגדות. כמובן שאנחנו לא באמת לכלוכיות ולא סמרטוטות אך בחיי היום יום אנחנו שקועות די עמוק בשגרה אפרורית, לחצי עבודה, מתח מיותר וחוסר שינה. ומה עם הילדים, הבעל, הבוס, החברות שאין לנו זמן אליהן, הבילויים שנשכחו, שמחת היום יום ובכלל השמחות הקטנות של החיים?
עצרי הכל! עצרי את המחשבות השליליות, את הדיכאון שלא מוביל אותך לשום מקום, עצרי את החשכה, שדימית לנעימה ובה כיסית את עצמך, עצרי את הקורבנות והמסכנות ובואי לקרא על הדרך לחיים שתמיד רצית.
עדי שביב, מרצה ומאמנת מנטאלית ליצירת מציאות רצויה, קמה בוקר אחד, אחרי שעשתה דרך ארוכה בעצמה למציאת השמחה הפרטית שלה, והחליטה שהיא רוצה להעביר את השמחה והתובנות שלה לדרך אל האושר ואל השינוי המיוחל, הלאה. שכל בחורה או אישה שחיה שבויה בתחושות העצב של עצמה, תקרא את סיפורה, תדע ותלמד בהנחייתה לצאת מהתקיעות שאפפה אותה, תשנה את חייה מקצה לקצה ותהפוך לסינדרלה בן לילה.
בדיוק כפי שקרה לסינדרלה מהאגדה.
הספר, שמוקדש לכל אחת באהבה, טומן בחובו הפתעות קטנות בצורת אמרות שפר, חכמה ותובנות שכולן נלקחו מסיפורי החיים עצמם.
זה מצחיק איך שאנחנו חושבות שאנחנו יודעות כבר כמעט הכל על החיים, על מחשבות חיוביות, על יחסים זוגיים, יחסים עם אנשים ועל עצמנו. כל כך הרבה תובנות והארות ובפועל כמעט כולנו עסוקות בריצות היומיומיות, מלאות מטלות ומשימות, מחלקות את עצמנו לכל דורש ומודעות לכך שאנו שוכחות את עצמנו בדרך, לא ממש מיישמות את התובנות שצברנו ולא ממש מקיימות את ההחלטות שקיבלנו במהלך החיים.
רובנו יודעות ביננו לבין עצמנו שאולי ניישם ונבצע הכל, פעם, כשיהיה לנו זמן. כשהילדים יגדלו, כשתהיה לנו עבודה אחרת – עבודה מהחלומות, לא זאת האפרורית שאנו נשארות בה בלית ברירה, כשנמצא זמן לחברות, כי אנו חושבות שהן תמיד תהיינה כאן, בשבילנו, כשאנחנו עצמנו נגדל ונתבגר, אולי כשנזדקן, אולי בשבוע הבא, אולי בעוד חודש, אולי בעוד שנה, לא עכשיו, אין לי זמן, לא יודעת אם אני רוצה, מה פתאום שאקח זמן לעצמי, לא מתאים ועוד ועוד.
יש לנו תירוצים למכביר לדחיית רצונות, לאי מימוש אהבות ולאי עיסוק בתחביבים, לזמן לא ידוע, כי אף פעם זה לא מתאים ואף פעם אין לנו זמן.
ואולי הסיבה האמיתית היא כי אנו לא מפרגנות לעצמנו? כי את עצמנו אנחנו דוחקות תמיד תמיד לקרן פינה. אולי כי כך חונכנו, אולי כי כך התרגלנו, אולי כי כך צריך ואולי חשבנו שלא מגיע לנו? ועוד לא דיברנו על הפחד ממה יגידו.
"כשאת אוהבת את עצמך, את לא צריכה אף אחד, שיעשה את זה בשבילך".
הספר מלא במשפטים המנחים אותנו כלחישות אוהבות ומעצימות, בסיפורים מהחיים, במקרים שקרו וקורים, ברגעים קיימים, ומדבר אל ליבה של כל אחת ואחת.
בעיקר נוגעת עדי בספר בדפוסים עמוקים שעדיין לא שחררנו, תופסת ומנערת אותם ניעור רציני שממש מכריח את מי שעדיין לא הפנימה להתחיל ולעשות זאת עכשיו ופשוט לשחרר.
כי אף פעם לא מאוחר. אף פעם לא מאוחר לשנות ולהתחיל לחיות את החיים בדרך שאת רוצה, בדרך שתעשה לך טוב. כי קורבנות ומסכנות עוד לא עשתה טוב לאף אחת.
גם סינדרלה המקורית, זאת מהאגדה, הייתה מלאת אופטימיות, חייכה ושמחה בחייה הקשים עוד הרבה לפני שהנסיך הגיע. אז זכרי, כמו שעדי מציינת בספר, גם ברגעים קשים "כשאת מחייכת את הכי יפה בעולם!".
כשאת מחייכת אל הסובב אותך, הפלא מתרחש ומחייכים אליך חזרה והאנרגיות הטובות כתוצאה מכך כבר ממשיכות הלאה ומשפיעות על כל מה שתעשי במשך היום.
תשמחי, תאהבי, תחייכי, הכירי תודה. כשאת בתדר של הכרת תודה, את נסיכה אמיתית. זו עובדה מדעית שכשמכירים תודה זה מושך את השפע, שפע של הכרת הטוב של כל הטוב שיש לך בחיים. ויש הרבה, צריך רק להתבונן סביב, להכיר ולהוקיר.
מספר ימים אחרי שקראתי את הספר, החלקתי במדרגות. קורה. לא שמתי לב, הרגליים הסתבכו ומפה לשם יצאתי חבולה וכואבת. כל כך כעסתי על עצמי, על שלא שמתי לב, על המדרגות שהיו שם, על כל העולם. אחרי שנרגעתי פתאום שמעתי קול בתוכי שאומר: איזה מזל שלא שברת שום דבר! וואו. כל כך נכון, הרי יכולתי לשבור רגל אולי אפילו שתיים. ומה עם הידיים שניסו לבלום את הנפילה? והראש? כולם שלמים ובריאים. קצת כואבים, נכון, אבל עדיף כך ולא להיות כבולה למיטה עם שברים בכל הגוף למשך כמה חודשים.
ומה עם השוטר שעצר אותי או אותך ונתן לך דוח? כך סתם, בתחילת היום, בדרך לעבודה והחריב לך את מצב הרוח? ובכן, זה לא סתם. הרי בינינו, בוצעה עבירת תנועה. כשזה קרה לי החלטתי שמזל גדול שלא קרתה תאונה ובתוכי פנימה החלטתי שאני סינדרלה ושום שוטר לא יגרום לי להגיע אבלה וחפוית ראש לעבודה. חייכתי, למדתי מהטעות והמשכתי הלאה. מזל שזה רק דוח כספי ולא שלילה או תאונה.
הספר מזכיר לנו כל כך הרבה על זכות הבחירה בחיי היום יום, כי לפעמים אנחנו שוכחות. שוכחות מה עושה לנו טוב, שוכחות לעצור, לבחור, לעשות, לקחת או לתת. "אם זה לא עושה לך טוב, תעזבי את זה". הדבר האחרון שרציתי לעשות הוא לעזוב את הספר הזה שכתוב בצורה קלילה ונפלאה, מלא בקסם, בהשראה ובתובנות אמיתיות, תובנות מהקישקע שנוגעות בכולנו.
בעיקר מדבר הספר על החופש שלנו להיות מי שאנחנו רוצות.
בכל אחת מאתנו טמונה סינדרלה פרטית ואישית. צריך רק להתבונן פנימה, עמוק עמוק באמת, לסלק סופסוף את מה שלא חשוב, את כל מה שהשארנו שם בפנים בגלל כל התירוצים שבעולם ופשוט להתחיל להיות ולחיות כמו סינדרלות אמיתיות. כאלה שבהרגשה שלהן כל הזמן הן עם הכתר והשרביט הנוצצים, השמלות המפוארות ובעיקר עם הלב הטוב ומכיר התודה והחיוך השלם.
זה הולך מצוין עם הזוהר והניצוצות, מגע הקסם, השפע וכל הטוב שיש לחיים עצמם להציע.
"אל תתני לעולם לשנות לך את החיוך.
תני לחיוך שלך לשנות את העולם
ופשוט תהיי את, סינדרלה!".
* פשוט תהיי את סינדרלה – הדרך לחיים שתמיד רצית / עדי שביב
צילומים: אתר יח"צ