את אריק זאבי רובנו מכירים כנציג הישראלי בתחרויות הג'ודו באולימפיאדה, חגגנו עם הג'ודאי המרשים הזה את הישגיו, התגאינו בו ונעצבנו יחד אתו כשהפסיד בקרב הראשון שלו באליפות העולם.
מאז אותו הקרב צבר הישגים נוספים ורבים ומדליות נוצצות.
במהלך הקריירה האולימפית שלו חווה אריק קשיים רבים. למתבונן מהצד ולמי שלא בא מהעולם הזה, התחרותי וההישגי, נדמה שכל הישג בא בקלות ובלי מאמץ, כשבפועל מדובר בעולם תחרותי וקשה מאוד. ובתחום הזה של תחרויות הג'ודו הדורשות כוח ומרפקים, תרתי משמע, הקשיים רבים.
בשנים האחרונות הפך אריק את סיפור חייו, קשייו, ניצחונותיו ותובנותיו, להרצאות וסדנאות בהן הוא מספר על עצמו ונותן הצצה אל תוך עולם המשחקים והתחרויות האולימפיות.
בהרצאות, הנקראות "לנצח בקרבות היום יום", הוא מחדד ושופך אור על נושאים רבים כמו יציאה מאזור הנוחות, התמודדות עם לחץ ומשברים, התמודדות עם כישלונות, הצבת יעדים ומטרות ועוד.
אריק פותח את הרצאתו וחוזר לילד שהיה בשכונת פרדס כץ בבני ברק שם התאמן במתנ"ס השכונתי. שם, ללא מתקנים מקצועיים לאימונים, הוא לא ויתר, התאמן והתמיד והגיע לרמות גבוהות מאוד.
בגיל 15 זכה באליפות הארץ לבוגרים ומשם הדרך לתחרויות האולימפיות הייתה סלולה.
הוא מספר שמאז שהיה ילד רצה להתחרות אך לא העז לשאוף כל כך גבוה והסתפק הרבה פעמים במקום השני. באחת התחרויות הראשונות, כשניצח למרות שפקפק בעצמו את הרומני האימתני שהתחרה בו, למד כלקח חשוב, שחשוב להציב יעדים גבוהים ואף לעמוד בהם וזה דבר שהנחה אותו בהמשך ואותו הוא מלמד בכל הזדמנות. שלא חשוב מהיכן באת תמיד תכוון גבוה, תקיף עצמך באנשים משפיעים ובסביבת עבודה מתאימה לרצונות שלך ולהשקפות שלך ואשר מתגמלת בהתאם. ורובנו שוכחים זאת. יש לנו הרבה חלומות אבל הראש עוצר אותנו, המחשבות מגבילות אותנו ואז אנחנו מציבים לעצמנו מטרות ויעדים קלים מידי וחוסמים ומגבילים את עצמנו.
אריק מספר גם חוויות מהכפר האולימפי בו שוהים המתחרים באולימפיאדה. איך הרבה פעמים נלחץ כי הסתכל סביבו וקלט שטובי המתעמלים נמצאים שם כשבעצם שכח שגם הוא מעולה אחרת לא היה שם.
הוא זכה במדליית ארד באולימפיאדת אתונה והוכתר כאלוף אירופה שלוש פעמים נוספות כאשר בפעם האחרונה, בגיל 35.5 היה הג'ודוקא המבוגר ביותר שעשה זאת.
הוא חוזר לשתף את הקהל בתחושותיו הקשות מאוד לאחר אחד ההפסדים. איך הרגיש שהעולם נחרב, ירדה לו מאוד המוטיבציה, במיוחד שאחרי שהתגאו בו כל כך בארץ פתאום אף אחד לא התייחס אליו וכבר מיהרו להספידו בעיתונות ובכלי התקשורת.
הוא לא הצליח להרים את עצמו ולחזור לאימונים, הדיכאון והכאב היו קשים והיציבות שלו התערערה. אמנם היו גם הרבה מנחמים אך הקולות ששמע ברקע שקראו לו לפרוש היו צורמים מידי וקשים.
הזמן שחלף מרגע ההפסד לימד אותו שכשקורה משהו קשה, סיטואציה קשה, התחושות הקשות נחלשות קצת וגם האמפתיה מסביב, מחברים ומהסביבה הקרובה יורדת, כולם חוזרים בעצם לשגרת יומם. אז הבין שההתנהלות שלו הייתה כעוסה ועצבנית בשל ההפסד שחווה ושהוא ויתר לעצמו.
הרחמים העצמיים וחוסר המוטיבציה הפכו לכעס שהניע אותו לקום ולהתמודד ולהוציא את כל האש שבערה בו על האימונים ולהמשיך ולעשות.
הוא הלך על זה בכל הכוח ואכן זכה באליפות אירופה.
וזו התובנה שהוא מעביר לכולנו. אם אתה לא נלחם אתה בעצם מוותר. ברגעים קשים תמיד יש מה לעשות ואם אתה רוצה להצליח, צא מאזור הנוחות שלך, בכל תחום. תאתגר את עצמך והפוך להרגל את הלחימה בקושי.
ההרצאה מעניינת מאוד, מרתקת ובעיקר אותנטית. נראה שאריק נהנה מאוד בזמן שהוא מדבר, הכריזמה והנוכחות שלו מורגשת ביותר, ואכן הוא מספר לנו קוריוז לסיום, שפעם, מזמן, חבר ביקש ממנו שירצה בפני קבוצה מסוימת ושאל אותו אם הוא בכלל יכול להרצות ועוד באנגלית. אריק ישר ענה שכן, בטח, מה השאלה, כשבעצם לא היה לו מושג איך להתחיל ובכלל חשב שיש לו פחד במה.
הוא הלך על זה ואכן הרצה, ומאז הוא מעביר הרצאות מרתקות, מאתגרות ומעצימות.
****
"לנצח בקרבות היום יום"
משך ההרצאה כשעה.
ההרצאה הבאה ב 27.06.16 בשעה 20:30 בתיאטרון גבעתיים הגדול.
*צילומים – אתר יח"צ / יעל ששון גלאובר