"הנחש" / שרון אלכסנדר / אנסמבל אספמיה

יפו ואני זה סיפור אהבה. אוהבת את העיר הקדומה הזו על שלל צבעיה, בתיה הישנים והחדשים, ריח המלוח והים בקיץ וקרירות החורף הרומנטית שאין דומה לה.

יפו הציורית טומנת בחובה גם את תיאטרון אנסמבל אספמיה, תיאטרון שהקימה ומנהלת דליה שימקו המוכשרת. התיאטרון מלכד בתוכו נושאים יהודיים יצירתיים, חילוניים ודתיים, מעומק שורשי העם על כל גווניו וזרמיו ובעיקר נושם התיאטרון אהבה רבה על שלל גווניה וצורותיה ואני כבר לא זוכרת מה קדם למה, אם ראיתי הצגה מסוימת והתאהבתי בתיאטרון וביפו, או שאהבתי את יפו והתאהבתי בתיאטרון.

ובעצם, מזה משנה מה קדם למה, העיקר שיש אהבה ובעיקר שחקנים שאוהבים ונושמים את יצירותיהם ומעבירים את תחושותיהם לקהל בצורה יוצאת מן הכלל.

כזה הוא שרון אלכסנדר המשחק בימים אלו בהצגת היחיד "הנחש" בבימויה של דליה שימקו ובעיבוד לבמה של שניהם יחד.

שרון, בתפקיד בעל חנות תקליטים, חובב מושבע של הזמר העברי, של היידיש ושל כל המשתמע מזה, מגיע לתחנת משטרה ומספר שם על סיפור אהבה אפל ומטורף לצעירה משונה ומסתורית לה הוא קורא מיכל.

כמו יפו הציורית, בה כל רחוב וסמטה נדמים כמו נלקחו היישר ממכחולו הפורט פרטים רבים על הבד של צייר צבעוני, כך גם סיפור ההצגה אליו אנו מתוודעים שלב אחר שלב, מלא בהבעות פניו ותנועותיו הרבות של השחקן. משחק עילאי של מימיקות פנים נפלאות והבעות משגעות המשתלבות בדמות באופן טוטאלי היישר אל מול הקהל המרותק לסיפור.

בהצגה משולבים שירי ארץ ישראל הישנה והטובה כמו "מיכל שלי" של אילן ישי ו"הנני כאן" המרגש של חיים חפר, והביצוע והמשחק של שרון טוטאליים. הוא נע בסיפורו בין תשוקה עמוקה לקנאה אובססיבית, בין חמלה מיותרת לזעם אכזרי ושוב חזרה לתשוקה בוערת וטירוף של קנאה כמי שאחז בו נחש הטירוף ועיוות את נפשו וגופו ולרגעים האמנתי שזה אמיתי, שהוא באמת אחוז בשד הנחש שלא מרפה ממנו, מולנו על הבמה.

מיכל היא נערה, אשה, חופשייה ומשוחררת, ורגע ההתאהבות מבוצע בצורה פנטסטית על הבמה בצורת אורות אדמדמים מלווים בבועות סבון רבות וענוגות המתנפצות בעדינות על רצפת הבמה ואל תוך נפשנו.

מיכל – כדמות מתעתעת בו ובנו "ההיית או חלמתי חלום" והוא נאחז בה מתוך החוסר שלו ובשל יחסיו העכורים עם בת זוגו, אשתו, הוא תר אחרי האהבה.

תיאוריו על יחסיו עם אשתו, חוסר החשק והתשוקה והאיבה הרבה שהם מרגישים אחד כלפי השני עצובים מאוד. עצובה גם התובנה שסיפורי אהבה רבים ויפים שהתחילו בהתאהבות גדולה מסתיימים כך.

הוא אובססיבי אליה ומתמכר לכאב האהבה והתשוקה שבוערת בו, אחוז קנאה הוא מדמה את אהובתו הולכת עם אחרים ויורד לנפשה עד הסוף המר המביא לסיום הסיפור ובעצם מביא אותו בחזרה לבדידותו.

שרון מספר את הסיפור בתיאורים צבעוניים, לא מחסיר אף פרט ויורד לפרטי פרטים מדוייקים כמו התיאור הרועש כשהגיעו בטיולם לרחובות העיר הסואנים, או תאור מימוש אהבתם בתנועות ומוזיקה מותאמת לכל שלב עד לסוף המרגש ותיאורו כשחיפש את מיכל ביום פורים בין שלל התחפושות והתהלוכות הצבעוניות.

הרגשתי שאני מפליגה יחד איתו במחוזות נפשו וחיה דרכו את סיפור ההצגה כאילו אני קוראת ספר יצירתי במיוחד שחוגג בדמיוני.

ההצגה התקיימה בימי חול המועד של חג הפסח והגיבור מזכיר בסיפורו את החג ומתאר לנו את סלידתו מהחג עצמו ומליל הסדר שעבור רבים מסמל בעצם אחדות ומשפחתיות. מתיאורו אנו מבינים כמה בדידותו באמת קשה, בדידות שמובילה לעיתים לטירוף שהוא מנת חלקם של אנשים רבים במיוחד בתקופת החגים.

"כשהגיע חג הפסח הפכה בדידותי לקשה מאוד. משפחות התאספו סביב שולחנות מתכוננות לערוך את ליל הסדר. אני אף פעם לא אהבתי את הטקס הקדמוני הזה. הייתי יושב לשולחן ואחרי זמן קצר כולם היו נראים לי כמו שלדים. שלדים מזמרים. גם לא אהבתי את השירים. השירים האלה בשום אופן לא בטאו את יופיה והדרה של הארץ אלא נשמעו לי יותר כמו לחשים עתיקים נושאי אופל ורוע…".

"הנחש" בביצוע מושלם ומטורף מרוב אמינות של שרון אלכסנדר. רוצו לראות!

******

דליה שימקו, מתוקה כמו פעמון עדין, סיפרה ושיתפה אותנו לפני ההצגה בקוריוז: כבר לפני עשרים שנה הם רצו לעלות עם העיבוד להצגה והרגישו שהקהל לא היה בשל עדיין לסיפור שכזה. היום הקהל כבר בשל לנושא וההצגה עולה.

תאטרון אנסמבל הוא דובדבן תרבותי בעל ערך רב מאוד לכולנו. מורגשת בו האהבה הרבה של הבמאית למשחק ולנגיעה בחומרים משובחים והדבר ניכר היטב בשחקנים המופלאים שמצידם מעבירים לקהל את האהבה הזו מלא החופן.

*צילומים: אתר התיאטרון, שרון שטלברג

תרגום: מרים שוסטרמן – פדובאנו

עיבוד לבמה: דליה שימקו ושרון אלכסנדר

מוסיקה מקורית: איסר שולמן

עריכה מוסיקלית: טלי דזיאלובסקי ושרון אלכסנדר

עיצוב תפאורה: אלכס ברויטמן

עיצוב תאורה: יעקב סליב

בימוי וידאו: יריב בן יהודה

תנועה: ליאת אקטע

צילום: יואב בראל

עוזרות במאי: מיטל חורי, טלי דזיאלובסקי

הפקה: אנסמבל אספמיה