מה יש בהם, בימים האלה שלפני החגים, שמכניסים אותנו למן מצב רוח שהוא שילוב של עגמומיות ונוסטלגיה, שמחה ועצב יחד, ציפייה והתחדשות, ורצון לשינויים ולדברים חדשים?
"שנת לבלוב ופריחה", "שנה נהדרת של צמיחה", אנחנו מאחלים אחד לשני בחיוך וכוונה.
"אני מאחלת לעצמי השנה, להיות רזה, רזה", ענתה לי מישהי, לשאלתי אותה, מה היא מאחלת לעצמה?. "זה מה שאת מאחלת?" הופתעתי, "כן." היא ענתה וברקה: "די, נמאס לי מדיאטות ומקסמים שרק מבטיחים ומרוקנים לי את הכיס, ואני יורדת מההתלהבות שניים שלושה קילו ומעלה הכל בריבית כפולה, מרוקנת מאויר ומוטיבציה, אך מלאה יותר משהייתי".
אני מכירה הרבה כאלה. גם אני הייתי שם. בכל יום ראשון או שישי מתחילה דיאטה חדשה או מנסה תכשיר כזה או אחר במחשבה שהפעם הוא יספק את הסחורה. ואחרי יומיים, שלושה, לוקחת קוביית שוקולד ועוד אחת ועוד אחת קטנה, ואז רק עוגייה, ועוד פרוסה וחתיכת עוגה ושברו את הכלים ולא משחקים ונמאס כבר מהדיאטה ובכלל אני לא צריכה, אני בכלל לא שמנה.
וכך חוזר שוב ושוב עד הפעם הבאה. רק שבין הפעם הזו לפעם הבאה, מרוב זלילה, את עולה קצת במשקל ואח"כ עוד קצת ועוד, ועוד, עד שהתיישבו עליך כמה קילוגרמים מכובדים בבטן ובירכיים ואת לא באמת מבינה איך זה קרה.
ואז, קורים שני דברים. או שאת נכנסת לדיכאון ומרירות ואוכלת עוד קצת מתוק, כדי להירגע ולהתנחם, או שאת מוציאה את העצבים, נקרא לזה כך, כי אין דרך עדינה יותר לתאר את זה, על אחרים, בעלך, הילדים, בעבודה, או השד יודע על מה, ואח"כ אוכלת גלידה ונרגעת. או לפחות חושבת שנרגעת.
יש לי בשבילך הצעה קטנה. מה דעתך שנפסיק עם הדיאטות? נפסיק לתלות תפריטים ומתכונים ונפסיק לקבל בהתלהבות מתכונים לדיאטות פלא ונפסיק ליישם אותן כל פעם מחדש, כשאנו הורסות את הבריאות תוך כדי, ומגיעות עם עודף סנטר ובטן לדיאטה הבאה?. עודף סנטר ובטן אלה מילים חמודות שמתארות מצב של עודף סוכר שמתיישב לו בחדווה בבטן ובסנטר שלך. לאו דווקא בסדר הזה.
אז מחליטים שמפסיקים? מחליטים. ומפסיקים. ובתמורה אני נותנת: הרגלים. כלומר, אני מציעה הרגלים, אתן רק מחליטות ליישם. זכרו, בלי דיאטה, אך כן עם הרגל.
למשל: מחליטים שמהיום שותים רק מים. לא מיץ. לא פטל. לא משקה מוגז. ולא מים בטעמים ולא מי ים. מה כן? מים צלולים. מהברז, תמי 4, מי עדן, נביעות וכו'. רק מים. כשאת קמה בבוקר ומתלבשת, כמו בשיר, עשי לך הרגל לשתות שתי כוסות מים. כדאי שיהיו פושרים, יותר קל.
לפני שאת הולכת לישון בלילה, עוד שתי כוסות. בין לבין, במשך היום, בכל שעה או שעתיים, עוד כוס או שתיים וסיימת את המכסה. את יכולה קפה או תה, ברור. אבל לא במקום המים. ובלי סוכר, תוסיפי קצת סטיוויה. מה שמביא אותנו להרגל השני שכדאי לאמץ: מחליטים שמהיום בלי סוכר. בלי סוכר מזוקק אבל כן עם סוכר טבעי. קצת דבש עם התה. קצת דבש, זה אומר, כפית קטנה או שתיים במשך היום. לא שוקולד, לא עוגיות, לא סוכריות ולא ממתקים ולא חמצוצים ולא מעדנים עתירי מתוק ולא גלידה ולא קרטיבים. מה כן? פרי או שניים, חלבה ללא סוכר, מעדן או יוגורט ללא סוכר, שקדים, אגוזים וחמוציות טבעיים.
את כל זה אוכלים בין הארוחות העיקריות ובין כוסות המים. לא אוכלים הכל ביחד, מחלקים: לפעמים פרי, לפעמים שקדים ואגוזים ולפעמים מעדן.
שני הרגלים קלילים שאם ניישם אותם ונתרגל, החיים שלנו יהיו יותר רגועים וגם חילוף החומרים יודה לנו, דבר שיוביל להוקרה מצד המשקל שלנו שיתחיל לחייך אלינו.
בפעם הבאה נתרגל הרגל נוסף: חיים ללא קמח.
אבל זה יקרה רק אחרי החגים. בכל זאת, תקופה די עמוסה ומספיקים כרגע שני הרגלים, אותם ניתן להתחיל ליישם כבר עכשיו, בין ארוחה לארוחה ותפילה ואהבה.
