"מי שרוצה להיאבק בשקר,
חייב לגבור על חמישה קשיים לפחות.
למצוא את האומץ לכתוב את האמת,
את החוכמה לזהות אותה,
את האמנות להשתמש בה כנשק,
את כושר השיפוט לבחור באלה
אשר בידיהם תהיה לה השפעה
ואת העורמה להפיץ אותה בקרבם ".
ברטולט ברכט
הנפש הטובה מסצ׳ואן – ברטולט ברכט / פאול דסאו
המחזה הידוע בהצגה מרהיבה ותיאטרלית של תיאטרון גשר בבימויו הנפלא של יבגני אריה.
שעתיים וחצי של נטילת הנפש שלי, שלך, שלנו, של כל באי התיאטרון, ושימתה על הבמה לפעולות ניתוח אופיה, התנהגותה, מעשיה, אמונתה ומוסריותה. כל ההצגה, כמראה אימתנית מול הפרצוף. של כולנו.
שן-טה היא זונה תמימה ועניה המתגוררת בסצ'ואן. היא כל כך תמימה שהיא טובה אל כולם, מרצה ונותנת את כל כולה. והיא כל כך עניה שהיא גם נותנת את כל כולה, לכולם. תמורת סכום סימלי.
כאשר מגיעים שלושה אלים אל העיר במטרה למצא ולו נפש טובה אחת עליה יוכלו לומר שבזכותה קיים העולם, כולם מפנים להם את הגב וסוגרים את ביתם, חוץ משן-טה. האלים מודים לה ובמחיאת כף מורידים עבורה כסף מהשמים. (דבר שאני שוקלת לאמץ גם בחיי הפרטיים, אולי אנסה זאת מחר).
וכאן מתחילה בעצם העלילה. מה עושה שן-טה עם ההזדמנות שנפלה בחלקה?
מה כולנו עושים עם הזדמנויות שנופלות בחיקנו? אנחנו מנצלים אותה, את ההזדמנות, לטובתנו, או לטובת אחרים? ואולי אם נקיים את ההזדמנות לעצמנו, בחכמה, יביא הדבר להשקעה שלנו, מליבנו, גם כלפי אחרים?
שן-טה משקיעה את מעט הכסף שניתן לה במתנה, בחנות טבק קטנה. היא מלאה במוטיבציה ורצון למכור ולהצליח, אך אבוי, כל קרוביה, עניי העיר, עולים אליה לרגל ומבקשים כי תכיר בהם, תתן את המעט שיש לה ותעזור. והיא, טובת לב שכמותה, לא יכולה לסרב. לא יכולה לומר מילה אחת קטנה: לא.
וכולם יחד נדחסים ונכנסים בפתח קורתה הדלה. אוכלים מידיה, ישנים במיטתה ומתערבים בחייה. בין הבאים, גם יאנג-סון, טייס מובטל הגורם לה להתאהב בו. התאהבות שקרית, חסרת כל בסיס. הוא ממלא אותה בהבטחות שווא ומוציא ממנה כספים שבטוב ליבה נתנה לו.
הן מסתובבות ביננו, אותן נשמות טובות. לפעמים הן בתוך תוכנו, לפעמים אצל חברינו, עמיתים לעבודה, שכנינו. אותם אנשים טובים שיעשו הכל, אבל הכל, על מנת לרצות אותנו, לעזור, לתמוך, לתת בכל מחיר, אפילו במחיר פרטיותם, כספם, דרכם, חייהם שלהם. "פריירים לא מתים, הם רק מתחלפים", יאמרו עליהם. "צדיק ורע לו רשע וטוב לו", יצקצקו אחריהם.
ואותן נשים, נשים כנועות, טובות, צייתניות ומרצות.. את אביהן, את בעליהן, את מנהליהן, מי ידאג להכניס קצת בינה אסרטיבית לתוך מוחן? האם האלים נותנים הזדמנויות נוספות לנשים או אנשים אשר הצעקה מתעוררת בקרבם?
כשהיא אינה יכולה לשאת יותר את כולם ומשהו בתוכה מתחיל להתקומם ולצעוק, היא מתחפשת לדמות שהמציאה: שוי-טה, בן דוד רחוק ועשיר מאוד. וכשכולם בטוחים שהוא זה הוא, היא כבר שוכחת מעצמה ונכנסת לדמותו, דמותה החדשה, בלי דרך חזרה.
וכך, נישאת על גב השקר, בטוחה בכוחה שקיבלה מדמותה החדשה, נישאת על גבי התהילה המדומה של כספה ומשדרת לאנשים סביבה כח ועצמה, הסביבה מתייחסת אליה, אליו, בכבוד וביראה.
אנשים טפשונים.. הרי הנפש אותה הנפש אך התחפושת אחרת.
בכולנו קיימים הטפשונים הללו… כולנו לפעמים נופלים למלכודות שפיטה והתייחסות על פי רושם חיצוני. כולנו ממהרים לחוש יראה כשמישהו רם במעמדו ניצב מולנו. כולנו נמשכים לעיתים, לכח ושררה. ואולי אנחנו נמשכים להערכה?
"אנשים מעריכים אנשים שמעריכים את עצמם", אמר לי מישהו חכם את המשפט הזה בעבר. אנשים המעריכים את עצמם, מקרינים את סמכותם ונינוחיותם כלפי חוץ ולכן נמשכים אליהם. כמו צוף הממגנט אליו את הדבורה. אנשים רוצים לטעום ולהרגיש את סמכות השכינה. כך גם באהבה. אהבה עצמית ממלאה את האדם באושר, שלווה וכח. כח שאפשר לתת ממנו גם לאחרים.
"בארצנו,
אסור שיהיו דמדומים עצובים
או גשרים גבוהים על נהרות
או אפילו השעה שבין לילה לשחר
וגם החורף כולו זה מסוכן
כי לנוכח המצוקה די במעט שבמעט והאדם ישליך את חייו
הקשים מנשוא
בארצנו, זקוק אדם מועיל למזל".
שיר חוסר הישע של האלים והנשמות הטובות
יש נפשות חלשות. כשבא קצת קושי לפתחן זורקות עצמן מן העולם. אחרות, מוצאות בנפשן כח לקום ולהתרומם, לשרוד. ויש נפשות שממלאות עצמן בכח לקום ולעשות מעשה. אדם חייב לזכור ולהאמין שתמיד מגיע שחר, גם מן השחור. ומתוך אמונה זו, להתרומם, לקום ולעשות מעשה. והמעשה יביא איתו עוד מעשים. וכל מה שעושה, לעשות באהבה. אהבה פנימית טהורה ומלאה בשמחה.
"השמים יכחילו בצל האילן והאבן תצוף על הים.
וכולם צדיקים, לא עובדים, לא טורחים, וגן עדן בכל בעולם.
ביום חג להד״ם הקדוש גן עדן בכל העולם".
שיר להד"ם הקדוש
הנפש הטובה מסצ'ואן – תיאטרון גשר
צילומים: דניאל קמינסקי
משך ההצגה: שעתיים וחצי עם הפסקה באמצע – מעט ארוכה אך שווה.
שחקנים: יחזקאל לזרוב, נטע שפיגלמן, אלון פרידמן, פירה קנטר ועוד רבים וטובים.
תזמורת נהדרת וסאונד נפלא ואנושי של איגור ממונוב.