שוב היום הראשון בשבוע הגיע מהר מידיי. הגשם לא גשם – למרות שהצליח לשתק לכמה שעות את התשתית של הכבלים, הרוח רוח ויועצי הרוכשים לא מתעצלים ללוות אותם לראות את בית החלומות שהם שוקלים לרכוש, במוצאי שבת חשוכה ופחות קרה משנדמה.
ומי מלווה אותם בשמחה ובששון לעת ערב אחרי שנ"צ נדיר? שפחתכם הנאמנה!
קיבלנו את ברכת ההורים לצאת לדרך!
אני חוזרת מהפגישה לארוחת ערב עם ילדיי וההיסטוריון. תלונה חוזרת בימים אלו לאחר ביקור מולדת של התאומים בצפון אמריקה: "אמא, זה לא פייר, ילד בארצות הברית יכול עכשיו לנוח, לעשות מה שבא לו כי מחר יש לו חופש!". צודקת. באמת סוף שבוע אכזרי במקום שבו הגודל ממש קובע.
אבל החיים הם לא טיול חד פעמי בצפון של ניו יורק, שם עלולים לקפוא למוות בימים אלו. אנחנו במזרח תיכון מדמם וכואב, במקום שבו המרקם העדין בין ערביי ישראל ו"אנחנו" מתערער ועמו הגדרה של זהויות וחשיפה יומיומית של הקרעים בתוכנו. לאחר שבוע שבו מרחץ דמים, רצח שלא ייסלח של אנשים שבסך הכל באו לבית הכנסת להתפלל. אפילו לא באזור שנוי במחלוקת. בתוך ישראל.
ושסוף שבוע קצר ואכזרי יהיה הצרות שלנו.
ראשון בבוקר.
אני יושבת ומקשיבה לחוזה פליסיאנו בשירו המרגש והיפייפה Rain https://www.youtube.com/watch?v=AUDPWiv28MI
זה שיר שתמיד עושה לי שמחה.
והגשם עדיין על הגדר.
כשנסעתי לטיול העסקה הייתה מגובשת עד לפרט הכי קטן ועם תאריך לחתימה.
הציפייה לחוק מע"מ אפס הקפיאה את שוק הנדל"ן למספר חודשים ותעתעה ברוכשים המתלבטים. הקונה החליט לסגת מהעסקה 24 שעות לפני חתימה, בגלל שחבר הבטיח לו ש"בשנה הקרובה" ..כך החבר: " לא יהיו עסקאות נדל"ן, השוק יעמוד."
מאחר שאני מחזיקה מעצמי יועצת נדל"ן שקולה, תיארתי בפני המוכר תרחישים מעט שונים, וכל זאת בשיחת טלפון מהחוף המזרחי כשסביבי נשקפת שלכת צהובה וילדים מתמהמהים לארוחת הבוקר. שלושה במספר (שיהיו לי בריאים !). בתור יועצת נדל"ן אחראית, נמנעתי מללחוץ יותר מידיי אבל ניסיתי לשכנעו להתקדם ברכישה, למרות שעדיין לא מכרו את ביתם. העצה שלי הייתה מבוססת על הכרות שלי עם רמת הביקושים המקומיים לסוג כזה של נכס. ידעתי גם שאני לא מסכנת את הזוג שלי מבחינה כלכלית, והאמינו או לא, כבר אמרתי בעבר לזוג צעיר לא להתקדם בבית ש – איך לומר זאת בעדינות – מתתי כבר להסיר מהמדף. אבל אחריות זו אחריות. זו אחריות גם כלפי המוכרים שלא ירצו לחתום חוזה עם מי שיכשלו בהשלמת העסקה.
אני מעדיפה שהקונים שלי ישנו טוב בלילה ולא יעשו עסקאות יקרות מתוך לחץ.
אבל החבר, שאמנם מחזיק בתואר מהנדס וגם בתואר "מומחה לרגע בצפונות הביקושים באזור השפלה", לא באמת מחזיק בכלים ובידע שיש למי שהיא סיסמוגרף של השוק בסביבה הספציפית הזאת.
ייעוצו של החבר המהנדס עם זאת, התקבל בהבנה ואישר לקונה שחששותיו מוצדקים.
כשסוכני נדל"ן מתמחים באזור מסוים, הם אמורים לדעת בכל רגע נתון, כל עוד זה לא מתנגש עם תנודות בלתי צפויות בשוק (ברבור שחור למשל), את טווח הזמן וטווח המחירים שבהם ניתן למכור כל נכס.
עבר חודש. עברו החגים. כמעט שעבר חוק מע"מ אפס.
הבית שמרכישתו הזוג נסוג, נמכר ב40,000 ₪ יותר ממה שהם הציעו לפני שנסוגו ואילו ביתם שלהם בטיוטת חוזה שנייה לפני חתימה במחיר שרצו.
אבל אני האחרונה שאומר ללקוח "אמרתי לך!". גם כך כואב לי ואני יודעת עד כמה הוא מתחרט. חוץ מזה, יש דברים שאני מעדיפה להשאיר לאשתו.
הבוקר בשיחה עם קונה מתלבטת, שבעלה אפילו לא הגיע לראות דירה פוטנציאלית כי מסתבר שהוא עדיין בטוח, כבר שנים, שהשוק ירד וששווה לחכות.
האישה לעומתו, בטוחה שהשוק לא רק שיישאר גבוה אלא ימשיך לעלות. ואני? אני אחראית מספיק בשביל לומר לה שהכל עניין של היצע וביקוש. כן, וגם גובה הריבית. מצד אחד, דרוג האשראי של ישראל ירד, נתון שיכול להעיד על מיתון מתקרב, מצד שני, הביקושים רק גוברים לאחר חודשים של המתנה למע"מ אפס ומעלים שוב את המחירים. וגם הריבית הנמוכה במשק הופכת את הכסף למשכנתא למאוד זול.
את השיחה סיכמנו בהשערה שלי, שהיה והמחירים אכן ירדו, כפי שבעלה מצפה, זה יארך בערך 4 או 5 שנים. הריבית שממנה תיגזר הלוואת המשכנתא תהיה במקרה כזה כנראה גבוהה יותר (ציפייה שמרנית והגיונית). דבר זה יביא לכך שאולי סכום ההלוואה יהיה נמוך יותר אבל מה לגבי גובה הריבית? יש סיכוי די סביר שסכום התשלום החודשי יהיה אם כן אותו סכום. בינתיים ימשיך הזוג, שנושק לגיל הארבעים עם שני ילדים, להתגורר בשכירות ולשלם מעל 5,000 ₪ לבעלי הדירה שכמעט בכל שלב יכול להחליט להוציא אותם מהבית.
כפי שאתם מבינים, לעתים קרובות העסקאות מאד מורכבות. תמיד יש לקחת בחשבון אלטרנטיבות ויכולת פיננסית.
