יש לי מבזק חדשות ואני מקווה שאתם יושבים: נשיותה של האישה לא טמונה בשיער הערווה שלה. מה ששמעתם. גם אם גילחתי/מרטתי/עשיתי לייזר כי אני משוגעת, אני יכולה להיות אחושלוקי אישה. ואפילו כזאת המזהה עצמה כבעלת דעה עצמאית, ואני הולכת אפילו יותר רחוק… כפמיניסטית! זה נורא נורא פשוט: לפמיניזם יש הגדרה הרבה יותר רחבה מסך שיער הגוף או באיזה אמצעים אישה דואגת לטפח את עצמה, אם בכלל. נראה לי שהגיע הזמן להוציא את הדיון הפמיניסטי ממשולש הזהב למרחבים יותר גדולים.
תחשבו מה היה קורה אם כל הזעם הקדוש הזה על שיער גוף עם/בלי, היה מופנה לשינוי עמוק, חפיר פנימי בתוך האמונות שלנו. כי משהו לא טוב קורה כאן. עוד לפני מצוקת הדיור, מה שחשוב זה איך אנחנו אחד עם השני והאמת, ממש מחורבן.
השינוי דורש מאמץ, מודה, כי זה אומר לנער כמה שכבות של מחשבות עתיקות ולשכוח זמנית את הנהג שרציתי לרצוח לפני עשר דקות, יחד עם הפקידה בהוט שעוד פעם הצליחה לעבוד עליי כי לא הייתי מספיק ערנית. אז לא תמיד מצליח לי אבל אני משננת בבית, מה אכפת לי, שגם הילדים ישמעו:
החירות של כל אדם לעשות בחירות אישיות בכל תחום שהוא.
מבלי לנסות לרצות אף אחד.
אבל גם לא לפגוע.
על פי צו מצפונו.
אם המאמצים יכוונו לשם, אולי לא יהיה צריך לדון בשער ערווה כמחולל הנשיות.
אבל אם כבר מדברים, אני רוצה להציע אפשרות שהסרת שיער במקומות שונים בגוף אינה הצהרה מגדרית אלא עניין פרקטי. מי שיצא לו פעם להזיע באזור בית השחי בטח יודע על מה אני מדברת. מי שיצא לה פעם למצוץ (אוי ואבוי, היא מוצצת! הם גרמו לה להאמין שהיא נהנית מזה!) יכולה לזכור שככל שהדבר מרגש ומהנה, יש דברים מענגים יותר מלהיתקע עם תלתל בין השיניים. אגב, זה תופס לכל הרכב – נשים לגברים, נשים לנשים, גברים לנשים וגברים לגברים. אז היעדר, או לפחות דילול שיער ערווה הוא דבר נפלא ומתחשב מאין כמוהו. ייעשו נא גברים כנשים (ויש העושים), וידאגו לניקיון, נוחות מרבית ואסתטיקה בכר הפעולה.
אז יאללה, אפשר להתקדם. שריפת חזיות היא אקט חובה בכל מאבק אבל אם נמשיך להתעסק בקטנות, זה מה שנישאר – שורפי חזיות.
