מה שנטע אוהבת /איילת הירשמן

ספר מעורר תיאבון , חושני ולא מתנצל על אישה שאוהבת לאכול ,אוהבת את החיים ורוצה לממש את עצמה

מה שנטע אוהבת /איילת הירשמן

עריכה: נוית בראל

עיצוב כריכה: דנה ציביאק

הוצאת ידיעות ספרים

2019

התקבל לסקירה מההוצאה.

יש ספרים שאני יודעת מראש שאחבב אותם עוד לפני שקראתי את האות הראשונה. הם משדרים קלילות מהרגע הראשון, יש בהם הרבה תיאורי אוכל ולייף סטייל והם קצת מגזינים באופי שלהם והגיבורה נשמעת כמו פרטנרית כיפית לבילויים וגם לשיחות נפש. היא קרובה לגיל 40 , עצמאית וחכמה זה לא יהיה ספוילר להגיד שדברים יסתדרו לטובתה בסוף והיא גם נהנית ממנעמי החיים ויודעת להעריך אוכל טוב , סקס טוב ושנ"צ וגם נהנית ויודעת לבשל. יש לה מקצוע זוהר לכאורה אבל היא רוצה יותר מהחיים, והכריכה לפחות בשלושת הספרים שחשבתי עליהם בצבע תכלת.*

 הגיבורה: נטע, בת כמעט ארבעים, בעלת תכנית בישול ברדיו שמשלבת גם שיחות על החיים. היא מחוברת מאד לצד הרגשי שבאוכל. אוהבת מאד לאכול (במיטה!) ומומחית למאכלי נחמה כמו צ'יפס שווה (אם כי היא מושכת וכנראה לא ממש שמנה). אם בהורות משותפת לשני ילדים קטנים. שותפה להורות התחתן והיא בתחילת הספר לבד

האקס המיתולוגי: נפרדו בגלל אילוצי מרחק, בינתיים התחתן עם מצליחנית  אבל נותרה לו פינה חמה בלב אל נטע. היא חצויה.

הבחור החדש: התאהבות מקרית וטוטלית, משיכה חייתית וראשונית אבל גם לו יש עבר ומערכת יחסים לא ברורה עם הנמסיס של הגיבורה.

הנמסיס: כוהנת לייף סטייל מפוצצת בכסף שרגילה שהעולם סר לפקודתה וכמובן שהיא תתברר כמי שמחבלת בשאיפות הגיבורה וגם מנסה לגנוב לה את הבחור.

החברה הטובה: אישה מצליחה בעלת תחביב אקסצנטרי (במקרה זה היא  מצילה חיות בסכנת הכחדה ומגדלת אותן בחצר ביתה).

החבר ההומו: גם לו יש מערכת יחסים בעייתית והם מתנחמים יחד במסעדות ביתיות ושוות ליודעי ח"ן.

חוויית הקריאה:

למזלי הייתי חכמה מספיק ולא קראתי את הספר ביום כיפור. תיאורי האוכל מפתים מאד ובהחלט מצאתי נקודות השקה עם נטע. יש לה הרבה קסם אישי ואת נקודת המבט הבשלה שאמורה להיות לנשים בגילה שלא עושה עניין מדברים. יש בספר גם הרבה הומור וציטוטים משירים עם טוויסט כמו "שתלתם טיגונים בי".

אהבתי את הדרך שנטע עוברת, האהבה שלה להנאות החיים והרצון להתפתח מקצועית, הקסם האישי שלה. היא לא מושלמת וזה לגמרי בסדר.

*הספרים האחרים עם כריכת התכלת שחשבתי עליהם הם "החיים ומה שלבשתי" של שלי גרוס ו "האיש עם הטבעת" של שירי כץ (שסוקר פה). בשלושת המקרים אהבתי את עיצוב העטיפה ומצאתי את עצמי באופן לא מודע נמשכת לספרים בצבע זה.

neta