לו היה על הקיר צילום של חייל במדים ולא של ילד – הקהל היה עוזב את האולם במחאה או לחלופין זורק עגבניות על השחקנים. בישראל של היום אי אפשר לראות בטקס הנצחה לחייל – אירוע אבסורדי או מגוחך (גם אם הוא אמנם כזה). לא כך לגבי טקס הנצחה לילד שמת. הנצחה לאזרח שמת קדושה – אבל פחות. תיאטרון תמונע , כהרגלו- מעז. זה אחד התיאטראות הבודדים בישראל של היום שאינו מפחד לזעוק "המלך הוא עירום" ועל הדרך גם לשחוט פרות הקדושות. כך עשו בהצגה המצויינת מייקל.
הצגה ייחודית, מקורית, נועזת, מצחיקה, עצובה, מעוררת צחוק וגם מחשבה עמוקה. תיאטרון אבסורד השזור דיאלוגים, מונולוגים ותנועה רובוטית בסגנון של סמואל בקט הגדול וקטעים אבסורדיים הסגנון הטקסטים של יונסקו. מההצגה עלה גם ניחוח ודמיון ליצירותיו של חנוך לוין. אלא שב"מייקל", בניגוד למחזה חנוך לויני, יש חמלה לאדם, סלחנות, הומור ואפילו אהבה. זאת לצד לגלוג ומבט ציני על הטריוויאליות של החיים והמוות.
ההצגה, מתחילתה ועד סופה, היא טקס בהפקת משפחת ברוש לזכרו של מייקל, ילד שמת. הדמויות המרכזיות בהצגה הם אימו רבקה (הילה גולדנברג), דובי (אבי דנגור), ספק בעלה של רבקה, ספק אח שלה ובתה של רבקה אחותו של מייקל – יסמיני (מיטל רז) עוד הופיע כל הבמה נדב הולנדר בדמות פלג, שבלט בנוכחותו למרות שלא אמר מילה אלא ניגן בלבד. בתפקיד אורח הופיע אסי כהן שכמו בקולנוע ובמופעיו בטלויזיה, מוכיח יכולת משחק משובחת ומגוונת. כהן נראה המום מהחום והתגובות הבלתי אמצעיות של הקהל וזרח מאושר בשלב של מחיאות הכפיים הסוערות והשריקות הרמות שעלו מכל פינה באולם.
מי שהתעלתה מעל כולם בהצגה היתה מיטל רז ששיחקה את הילדה יסמיני. הרגעים התיאטראליים היפים הנוגעים ללב והמשעשעים ביותר בערב היו מבית היוצר שלה, הן בריקוד המקורי והמפנט שרקדה והן ברגע בו הילדה המאולפת והחנונית הזו – נשבר לה פתאום והיא בועטת בכל הנקרה בדרכה. שחקית נפלאה. יש בתל אביב שנתקלו בדמויות של מייקל מחוץ לבמה. השחקנים, חברי האנסמבל של מייקל, נוהגים להסתובב ברחובות תל אביב כבני משפחת ברוש, חובשים פאות ומרכיבים משקפיים חנוניות, הם עושים בלאגן בהומור ובחן. בנוסף, מנהלת המשפחה בלוג ופרופיל בפייסבוק, ומעלה שם סרטונים הומוריסטיים מההווי המשפחתי.
"אנסמבל מייקל" כולל את הבמאי איתי ויזר, השחקנים היוצרים אבי דנגור, הילה גולדנברג, מיטל רז, נטליה פאוסט (לא הופיעה בערב בו הייתי) ונדב הולנדר, המפיקה יעל בר און והתאורנית קרן דמבינסקי. המוזיקה המקורית המצויינת שנכתבה ונוגנה על ידי נדב הולנדר. בתהליך העבודה השתתפו גם נועה מלמד ועדילי ליברמן. ההצגה זכתה בפרס ראש עיריית ירושלים ובשלושה פרסים בטקס פרסי הפרינג' הישראלי "קיפוד הזהב", ביניהם פרס ההצגה הטובה ביותר לשנת 2009. הדרך היחידה להבין מה בדיוק קורה במופע הנדיר הזה היא ללכת ולחוות.
מומלץ בחום.
