איפה אנחנו נמצאים בסיפור?
עברו 40 שנה. דור המדבר מת.
צאצאיו עומדים בפני הכניסה לארץ המובטחת ומשה עומד להיאסף אל עמיו ונושא באזניהם את דבריו האחרונים.
ומה הוא בוחר לספר להם?
את הנרטיב ההסטורי שלהם.
בתוך הנרטיב הזה, העין שלי קולטת את איזכור המילה "חורב" 3 פעמים בפרק א' ,ככינוי להר סיני עליו ניתנה התורה.
"יהוה אלוהינו דיבר איתנו בחורב לאמור רב לכם שבת בהר הזה, פנו וסעו לכם.."
(המשמעות המילונית של המילה חורב =מקום יבש, צחיח).
הוא מזכיר להם את עוון המרגלים
ובעשותו כן מכנה את הארץ שה' נשבע לתת להם בשם: "הארץ הטובה".
אנו נמצאים היום בתקופת בין המצרים שלפני תשעה באב, ולכן אני רוצה להתעכב של שתי המילים הללו: "חורב" ו"טוב" בהקשר זה.
(וכאן המקום להודות למורי ורבי משכבר הימים , אוהד אזרחי, שמאמרו על חודש אב בספרו "חגיגה" שימש לי ההשראה וממנו גם אצטט).
לפי ספר יצירה, האות המאפיינת את חודש אב היא האות ט'.
האות ט', שפותחת את המילה "טוב" אשר מופיעה לראשונה בסיפור הבריאה:
" וירא אלוהים את האור כי טוב".
לפי ספר הזוהר, המיוחד במבנה של האות ט' הוא שהיא מצד אחד פתוחה מלמעלה (לקבל את האור מלמעלה, את הטוב הבא מבחוץ)
ומצד שני יש בה מעין חץ היורד ומצביע פנימה לתןך עצמה, כאילו רוצה לרמוז, על הטוב הגנוז בפנים.
בלוח השנה העברי , ט' באב מציין את בית המקדש שחרב.
המסורת מספרת שהוא חרב על שום שינאת חינם.
אם אני מתייחסת אל המקדש גם במשמעות מטאפורית (כל אחד מאיתנו הוא מקדש-מעט שבו השכינה יכולה לשכון)
אז אולי אפשר להבין שהמקדש חרב לא רק במשמעותו הפיסית אלא גם במשמעותו המטאפורית,
אולי "התייבשנו" ונפסלנו לשמש מקום משכן לשכינה כי האיכות של האהבה בתוכנו "התייבשה"? כי איכות ה"טוב" שבנו "הצטמקה"?
לפי הרב קוק , אם העולם נהרס בגלל שינאת חינם הוא ייבנה מאהבת חינם.
ומה זו אהבת חינם?
אולי זו היכולת לזהות את הטוב בפנימיות של כל דבר וכל אדם.
לדון כל אדם וכל דבר לכף זכות. ובכלל זה גם את עצמי .
" התיקון של חודש אב תלוי ביכולת ההקשבה פנימה. מבחוץ באות כל מיני עצות רעות שמספרות לי כמה אני חלש וחסר אונים (עצות המרגלים )". חגיגה \א.אזרחי
אבל אם נקשיב ללב, אולי נוכל לשמוע איזו עוצמה עצומה וטובה גנוזה בתוכי?
אני מודה ומתוודה שבאופן אישי אני מאמנת את עצמי, יום יום, לראות את הטוב שבי ובחיי כי באופן טבעי יש לי נטייה לספור את החסר..
ואני מרגישה שהתקופה האחרונה מעמידה אתגר גדול במיוחד בלראות את הטוב בכל אדם ובכל דבר.
כשאני שומעת שהמשטרה פינתה באופן לא חוקי את מאהל המחאה בעד הרחקת הגז לעומק הים, שנועד לשמור על בריאותנו,
שתושבי הדרום נאבקים יום יום לבד מול טרור העפיפונים מבלי לקבל סיוע ממשלתי,
כשאני מתעוררת לידיעה שלפנות בקר עצרו רב קונסרווטיבי על כך שחיתן זוגות שלא דרך הרבנות,
שאישרו בממשלה את חוק הלאום ומקפחים בצורה בוטה זכויותיהם של קהילת הלהט"בים,
אני נשארת המומה. הכעס גואה בי. אני לא מרגישה שאני מסוגלת לראות את הטוב בפנימיות הדברים.
אולי ההזמנה של חודש אב היא להקשיב ולבדוק מה כבר יכול למות ולהחרב, גם בתוכי פנימה וגם בחוץ, ולבדוק איזו אנרגיה דרושה לנו להמשך הדרך?
אולי הטוב הצפון בפנימיות הדברים הקשים שקורים לנו לאחרונה היא לעורר אותנו לעשייה חברתית משותפת?
לקחת אחריות על החיים שלנו , להאמין בצידקת הדרך שלנו, להאמין שאנו יודעים טוב מאד מה טוב בשבילנו ושלא ניתן לאף אחד להוביל אותנו באף.
"לצירוף החשוב של האותיות ב.ח.ר. יש תהפוכות נפלאות במעמקי הסוד של השפה העברית. בעונת החורב הולך החדש ומתחבר, בעוד הישן הולך ונחרב. עלינו לבחור עתה עם מה אנחנו מזדהים, עם הישן או עם החדש, ועם מה אנחנו ממשיכים ללכת? כי החדש הולך ומתרחב , הולך ומתפרש במרחב בעוד הישן והקמל הולך וצר…" (שם)
שיהיה לכולנו בהצלחה עם הבחירה!
#מדרש_עכשווי
#מאחורי_הקלעים_של_הסיפור_המקראי
התמונה מאתר Pixabay