יומן מעבר 3:
עם כל פרידה הלב חי מחדש את כל הפרידות שעברו…
מכירים את זה?
אז על אותו משקל אני יכולה לומר שעם כל מעבר כל הגופנפש שלי חי מחדש את כל המעברים שעברו..
וזה אולי מסביר למה אני עושה כזה ״עניין״ מהמעבר שבסך הכל ייחלתי לו.
הפעם אני עוברת ממקום קטן למקום יותר מרווח,
הפעם אני יודעת בדיוק לאן אני עוברת וכשאני מדמיינת את המקום החדש השמחה גואה בי וזה בהחלט עוזר לי לא להשאב לדיכדוך,
ובכל זאת, אני מודה שקשה לי..
המעבר הקודם, עם חזרתי ארצה לפני 6 שנים, היה הרבה יותר קשה.
עברתי מבית גדול של 5 חדרי שינה, חדר אוכל, סלון, חדר טלוויזיה, וכמובן בייסמנט שהיה מלא בכל השאריות שכל בני המשפחה השאירו אצלי, לארץ לדירת חדר…
ועצת אחיתופל שקיבלתי אז מאנשים שרצו בטובתי והיו מלאי כוונות טובות, היתה לוותר על חלק גדול מהספרים שלי,שלבטח אוכל לרכוש מחדש בארץ או למצוא בספריה, ולפרק את אלבומי התמונות שלי שהיו מסודרים בסדר מופתי לפי שנים ועם הערות ליד כל תמונה, ולסרוק את כל אוסף כתבי היד שלי שלי ( שלא הספקתי להדפיס), וכל זאת כדי לצמצם את נפח המשלוח ולחסוך בעלויות.
התוצאה היתה טראומטית בשבילי..
כל החיים שלי התבלגנו..
איבדתי סדר ורצף של האירועים( עדויות של התמונות),
לא מוצאת עד היום כתבי יד חשובים שלי כי מרוב מהירות וצורך להספיק לסרוק כמה שיותר, -והיו גם נשמות טובות שעזרו לי לסרוק ולא ידעו עברית- חלק גדול מהמסמכים נסרקו בלי כותרת…
לפני כן יכולתי באמצע הלילה למצוא כל מסמך וכל תמונה מרוב שהכל היה מאורגן ומסודר, ופתאום כל הסדר התמוטט..
ועכשיו אני נפגשת שוב עם המקומות הללו ש״הקפאתי״ וסגרתי בקופסאות לפני 6 שנים, כי לא הייתי מסוגלת אז להתמודד עם זה..
נושמת עמוק.
מסתכלת על השקית עם הניירת שהולכת הערב לזבל בתחושה שזו רק טיפונת קטנטונת בים…
מחר יום חדש 
הצילום של Dana Gat