"הילדה הקטנה" שלי מקבלת ממני הרבה הקשבה בזמן האחרון.
למדתי לזהות את המשיכות העדינות שלה ב"סינור" שלי כשהיא מנסה להסב את תשומת ליבי ולומר לי מה היא צריכה או רוצה. והשבוע בא לה להשתעשע בצבע.
וכך מצאתי את עצמי נוהגת שוב לקיבוץ ברקאי, לסטודיו "אמנות בקשיבות" של מיכאלה מנדה ינקו , לסדנה של טכניקות בצבעי מים.
מה לי ולצבעי מים? האמת- עולם ומלואו..
אמא שלי ז"ל נהגה לצייר בצבעי מיים, וציוריה המופלאים מעטרים את קירות ביתי מכל עבר.
צבעים מוציאים ממני שמחת חיים והתלהבות ילדית, ואני מאד נמשכת לאמנות פלסטית- אולם כל מאמציה של אימי לרתום אותי לציור עלו בתוהו. לציור לא נמשכתי.במיוחד לא לציור פיגורטיבי.
בסדנה הקודמת שעשיתי אצל מיכאלה (יצירת יומני אמנות) כשהגענו לטכניקה של צבעי מים- משהו קרה לי. ונשארתי עם טעם של עוד באצבעות ובנפש.
לסדנה הגעתי עם סקרנות רבה: מה יתגלה לי? אולי מסתתרת איזו ציירת פוטנציאלית מאחורי הקלעים של תיאטרון הדמויות הפועלות בי?
ואולי סוף סוף יהיה שימוש לכל הצבעים והניירות האייכותיים שנשארו אצלי בירושה מאמא שלי ושלא היה לי עד היום לב למסור אותם..
כשהגעתי לסטודיו כבר חיכו דנה, נטע, נורית, אביטל וחוה. התפעלתי מהיצירות שלהן!
מיכאלה פתחה בהסבר קצר אודות סקלת הצבעים:
בקו ישר מימין למשאל ניתן לחלק את הצבעים לקבוצת הצבעים הרטובים (צבעי ידיים, גואש, צבעי מים וכד') המקושרים יותר לצד הכאוטי (דברים יוצאים משליטה) כשצבעי המיים גם מקושרים לאיכות של שקיפות (מול אטימות.), ואילו הצבעים היבשים (עיפרון, גיר וכד') מקושרים יותר לדיוק ולשליטה.
במהלך חיינו אנו נעים לרוב מהרטובים (צבעי ידיים של ילדים) ליבשים (צבעי עיפרון וציור מדוייק יותר), מהכאוס אל הדיוק והשליטה.
היה מאד מעניין להתבונן וללמוד על עצמי מה הוציאה ממני כל טכניקה, ולהיווכח שוב איזו עוצמה יש לאמנות לתת לנו חלון הצצה לנפש פנימה, שהוא הרבה מעבר למילים.
בסדנה התאפשר לנו להתנסות בכמה טכניקות של צבעי מיים:
א. ברטוב על יבש (צבע רטוב על דף יבש)
ב. ברטוב על רטוב (צבע רטוב על דף רטוב)
ביבש על רטוב נתבקשנו לשרטט קוביה ולהשתמש בצבע אחד תוך שאנו מדללות אותו כל הזמן במיים לקבלת גוון בהיר יותר.
הצבע נזל מעבר לגבולות וזה איתגר מאד את השליטה במכחול ובמים ובשמירה על ה"גבולות".
כשעברנו ל"רטוב על רטוב" היציאה משליטה התגברה.
בחנתי את התגובות שלי מול שליטה וחוסר שליטה.
היו רגעים שנלחצתי, היו רגעים שהתוצאה הבלתי נשלטת תיסכלה אותי והיו רגעים שנהניתי להתמסר למה שיצא ו"לזרום" עם זה, וכשהתוצאה לא לגמרי מצאה חן בעיני, הצלחתי "לאסוף" את זה בטכניקה אחרת (עם עיפרון מסיס המיים) וליצור מיזה משהו אחר שהניח את דעתי.
זה כשלעצמו היה בעל ערך תיראפוטי של "לעשות לימונדה מהלימון" ולהתמקד ב"יש" ולא בחסר.( מיכאלה קוראת לכל כתם צבע בלתי מתוכנן-"מתנה").
המסקנה שלי בסיום הסדנה היתה שציירת, אני כבר לא אהיה.. אבל צבעים אני מאד אוהבת
ולילדה הקטנה שבי זו ממש חגיגה!