החיים והמוות ביד הלשון

כמה אומץ נדרש , כמה בגרות ואחריות , יכולת התבוננות פנימית ויכולת לשאת את הסיכון שידחו אותך, יאשימו אותך, שלא תקבל/י מחילה על בקשת סליחה. שאולי אפילו תרגיש/י מושפל/ת.
ואני מוצאת את עצמי מייחלת למילים הטובות האלה שיגיעו ממך.. שימוססו את המועקה ששבה וחוזרת .

חכמה מאד  המסורת שלנו שמדגישה את חשיבות בקשת הסליחה בין אדם לחברו בתהליך בן 3 שלבים:
א. הודאה: אני יודע שכשעשיתי או אמרתי x את/ה הרגשת y
ב. בקשה: אני מבקש שתסלח/י לי
ג. אני מבטיח שלא לחזור על כך.

ואני שומעת בתוכי קול שאומר- אל תצפי, תסלחי כאילו שמעת את המילים, ובמיוחד תסלחי לעצמך על שאפשרת מה שאפשרת, שנפגעת, שסגרת את הלב שוב.
זה מצליח לי לזמן מה- ושוב המועקה חוזרת.

חסרות לי המילים שלך  בגוף הסרט.
מילים שיזרמו כמו מים טובים וינקו ויחליקו את הגבשושיות. יכפרו.
יאפשרו לקבל את השנה החדשה "על נקי"…
ועל כל מה שבי שמונע מזה לקרות- אני מצטערת. סלח לי. אוהבת אותך. תודה.