מכירים את התחושה שככל שאתם גומאים מרחקים, או מבקרים במקומות חדשים, לא רק הלב מתרחב אלא שיש הרגשה שהעצמי גדל בעצמו, מגלה עוד ועוד חלקים, מתפתח וצומח?
אני זוכרת את ההרגשה הזו במלוא עצמתה כשעברתי לגור בארה״ב..
בהתחלה זה היה מלווה בפחד מהלא מוכר( מי אלה כל הפרצופים האלה שעולים איתי יחד במעלית, חולקים את אותו בנין מגורים :שחורים, צהובים, לבנים, נוצרים, מוסלמים, סיניים ויהודייה אחת..)?
לאט לאט התמוסס והותמר הפחד בתחושה מופלאה של נינוחות והתרחבות פנימית.
וזה קרה גם בעוד מישור:
בנהיגה על High -way.
בהתחלה הייתי כלואה בפחד של ללכת לאיבוד בתוך הגודל העצום הזה של אמריקה,
פחדתי לנהוג על ה365
אבל משנה לשנה (וזה עוד טרם צאת הווייז לעולם..)ככל שכבשתי״ עוד ועוד אזורים בנהיגה שלי והעזתי להגיע רחוק יותר, נכבש גם הפחד והותיר בי תחושת רחבות והתעצמות, וממש יכולתי להרגיש איך האזורים שכבשתי״ במכוניתי עבדו באופן תמוה על אזורים שהלכו ונכבשו בתחושת העצמי הפנימית שלי.
ולמה הקדמה הארוכה הזאת?
כי עכשיו, כשחזרתי לארצנו הקטנטונת, אני עוברת תהליך דומה, ככל שאני מטיילת באזורים שטרם ביקרתי בם.
כשהגעתי ובחרתי לגור בזיכרון, צחקתי ואמרתי לחברים, שבתור מי שהייתה ירושלמית עד שעברה לוואשינגטון, חיפה היא עוד חוצלארץ בשבילי..
נפשי כמהה לטיולים ולהיכרות עם מחוזות חדשים, אבל המעצור של לטייל לבד בולם אותי.
אני מודה, לא כיף לי לטייל לבד. ויש לי גם העדפה לטייל בטבע על פני טיול בעיר.
לכן ניעורה בי שמחה גדולה כשלאחרונה התאפשר לי לטייל בכמה מקומות, ולהרחיב את היכרותי דווקא עם ערים כמו נצרת, עכו, ו.. מצפה רמון!
הטיול למצפה רמון אורגן על ידי סלונה והיה בשבילי הפתעה גדולה!
הפנטזיה שלי הייתה – טיול בטבע הפראי של המכתש, ולמרות שהסיור התחיל בתצפית על המכתש- מהר מאד התברר לי שזה לא טיול טבע..
ועל כך בפוסט הבא…
את התמונות צילמתי בנצרת, בעכו ובמצפה רמון וזה ״שלל״ מהחודש האחרון בלבד! תודו שזה מרשים..