אתה עושה פעם משהו שאתה רוצה או רק מה שאתה חייב?

"מה עשית?

שוב היית חייב?

יש משהו שאתה עושה כי אתה רוצה?"

כך שואלת בהתרסה האישה הבידואית את בעלה, שמצליח לעורר, לפחות בבנותיו, את הרושם שהוא גבר יותר מודרני ופתוח: הוא מתיר לבתו הבכורה היפהפייה ללמוד באוניברסיטה ומאפשר לבתו הצעירה יותר ללבוש מכנסי ג'ינס תחת גלביה ולהצטרף אליו לפגישות במאהל הגברים למגינת ליבה של האם.

אבל כשמגיע מבחן המציאות-הוא נכשל בו בגדול. כשבתו מתאהבת בבחור בן שבט אחר, ולוחצת עליו לסכן את ראשו ולהגיע לבית אביה לבקש את ידה , בטוחה שאביה ייעתר – מתברר שהיא לא קראה נכון את המפה. הוא נוהג כפי שמצופה ממנו על פי המוסכמות החברתיות השבטיות, מאמלל את אשתו (אמה) ושובר את ליבה של בתו. אין לו העוז ללכת עם ליבו, הוא שבוי לגמרי לקול ה"מה יגידו" ו מתאים את עצמו ל"שורה".(אני נמנעת מלתת יותר פרטים כדי שחווית הצפייה תישאר שלימה.)

אמש צפיתי בסרט הזה, "סופת חול" המתאר קורותיה של משפחה בדואית והמצבים האבסורדים שכל דמות במשפחה מתמודדת עמם בגלל מוסכמות חברתיות נוקשות.

הסרט שנעשה בידי אישה ומתואר דרך עיניה, מציב זרקור על מעמד האישה הבידואית שזועק לתיקון. אבל מעבר לכך מצאתי בו את הרובד המשותף גם לגברים וגם לנשים בסרט: עד כמה אדם מצליח להיות אותנטי, ישר עם ליבו, נאמן לעצמו- ועד כמה הוא מוותר על עצמו למען חוקים בלתי כתובים של החברה בה הוא חי. בסרט הזה לפחות, נראה שלנשים יש הרבה יותר אומץ לעשות זאת.

זהו סרט מטלטל שלא ישאיר אתכם שווי נפש- אני ממליצה בחום לראותו.

הנה הלינק של הטריילר לסרט: