השבוע הילדה ביקשה שאעזור לה עם שיעורי הבית והפעם היה מדובר בנושא פחות שגרתי – מטלות שקיבלה מחיילת פיקוד העורף שלימדה אותם אודות התנהלות במצבי חירום. יוזמה יפה, חשבתי. המדינה מכינה את הילדים כבר מגיל צעיר לאזרחות אחראית.אהבתי את המוטיבציה של הילדה להשלים המשימה וניסיתי לראות מה היא לא ידעה.
בשאלה שעסקה "למי לקרוא אם השכן עיקם את הרגל" התלבטתי, כי זה לא מצדיק לקרוא לאמבולנס. אבל הם למדו שמד"א זה 102 אז למה להרוס? מצדי הייתי פשוט מתקשרת לאשתו…
בשאלה שעסקה במקרה של רעידת אדמה שפורצת בזמן שאתה בקומה ראשונה הייתה זו דווקא הקטנה שאמרה לי שבמקרה כזה בורחים החוצה, אני מצדי הייתי עונה "רצה מתחת לשולחן". היא הסבירה לי שקומות 1-2 הם מקרים שרצים החוצה.
באותו הרגע תהיתי ביני לבין עצמי שהמון בתי ספר בארץ פשוט יתפוררו אם תקרה רעידת אדמה, לא באמת משנה באיזו קומה תהיה..אולי כדאי היה פשוט להשקיע את כספי ההסברה בחיזוקם?
אחר-כך התמודדנו עם השאלה "למי מתקשרים במקרה שנופלת רקטה ליד בית הספר" וכאן אינטואיטיבית אמרתי לה שאני דבר ראשון הייתי בורחת! לא מתקשרת לאף אחד..
אבל גם אם הייתה חוזרת אלי הנשימה והייתי חושבת ברוגע לא בטוחה שהייתי מגיעה לתשובה הנכונה. אני מניחה שכאשר נופלות רקטות ברחובות וליד בית הספר בפרט הייתי בונה על צבא הגנה לישראל,נראה לי שהוא לא היה מחכה לקבל טלפון מילדה בת 10 "שלום,רציתי להודיע שנפלה רקטה ליד בית הספר שלנו, ברחוב, ליד המכולת בפינה".
יודעים מה, אולי גם הייתי פונה לשאול את ראש הממשלה למה נופלות לנו רקטות ברחוב, אבל לא בטוחה שהייתי מקבלת תשובה.
לסיום, קינחנו בטבלה ארוכה בה נאמר לתלמידה המתוקה שלי שעליה למלא את חלוקת התפקידים בבית לקראת שעת חירום ("מי מכין רשימת ציוד חירום?" ,"מי אחראי בבית על פינוי בעלי החיים לממ"ד בעת אזעקה?,"מי אחראי על הזזת חפצים כבדים").
אז פשוט אמרתי לה שתרשום בכל הטבלה "אמא" .ממילא גם לא בשעת חירום אני עושה הכל בבית..(פולניה או לא..)
