הפייסבוק והאתרים כמרקחה.
בנות 12 מתכננות דקירה. מתכננות העלמת ראיות. ממש סרט בלשי. הבעיה שהוא כאן והוא ממש אמיתי.
שמעתי על כך לראשונה מהילדה שלי, שהייתה מזועזעת מכך, במיוחד על רקע כך שהן בנות גילה ובנוסף מכיוון שאותן בנות הן תושבות האזור שלנו (בקעת אונו).
בזמנו בגיל 12 חשבתי על איזה ספר לקרוא.
היא חושבת על הגיל המינימלי לפתיחת תיק במשטרה.
האם הטלוויזיה אשמה?
אני לא יודעת אם האשם בגאליס, או בהתרופפות הסמכות ההורית, או אולי בכך שאין לנו, כהורים , יותר מדי זמן או בכלל את היכולת לדעת מה קורה בחיי הילדים שלנו בהקשר הדיגיטלי. זהו עולם שלם שאין אליו כניסה להורים.
וזהו עולם מהיר בו השיחות בין הילדים רצות באלפיהן מדי יום. שלא לדבר על האינטראקציה ה"רגילה" (פגישות פיזיות בספסל בגינה..).
הורים ללא שליטה
שיקום ההורה שיודע על כל השיחות של הילדים שלו בוואטסאפ/פייסבוק/סמסים. לא, אני לא מאמינה שיש יכולת לשלוט על הכל, לדעת ולקחת שליטה טוטאלית.
השאלה היא האם היכולת להקשיב לשיחות היא המפתח למניעת אלימות. אני מניחה שלא. שוב, עולה חשיבותו של החינוך. ערכים.
עוד שאלה שחשבתי עליה רבות – האם עידן התמימות הולך וחומק לנו מבין האצבעות?
האם אני, בהיותי בת 12, הייתי מסוגלת לחשוב על סכין בגרון של ילדה ששנאתי ועל העלמת ראיות?
התשובה היא : לא!
אז מה המשמעות של כך?!
והנה עוד כמה דברים שלא חשבתי עליהם בגיל 12 בזמני
- לנעול נעלי עקב
- להתאפר
- סקס
- גאדג'טים
- מותגים
אז אני מתחבטת בשאלה, האם מדובר במקרה האמור ב"סתם ילדות רעות" או בילדות "בלתי מחונכות", או בנו, כחברה, שהפכה מוחצנת, אלימה והרבה פחות תמימה ממה שהיה פה פעם.
