The Iron Lady

כשאומרים לי מרגרט תאצ'ר, בדרך כלל  כמה דברים שעוברים לי בראש:
הדיבור האופייני
החליפות הכחולות, כחול הוא גם הצבע של מפלגתה, עם סיכות הדש
מחרוזות פנינים, וכמובן התסרוקת הנפוחה.
הסרט גברת הברזל מציע נקודת מבט מעניינת על חייה של מרגרט תאצ'ר, האישה הראשונה שהנהיגה ממשלה בארצה, ועשתה זאת לאורך שנים רבות ובתקופה לא פשוטה כלל.
הסרט חוזר אחורה בזמן דרך עיניה של תאצ'ר, ומציג את המחירים ששילמה גברת הברזל עבור הדבקות במטרה. זו הדבקות שתמיד אפיינה אותה כל כך.
מריל סטריפ מבצעת פה תפקיד נהדר, שגרם לי במהלך הצפייה  לתהות לעיתים האם זו מריל או שמא מרגרט. סטריפ התכוננה לתפקיד ברצינות, ובמשך חודשים צפתה באינספור ראיונות טלוויזיוניים שנערכו עם אשת הברזל על מנת ללמוד את חיתוך הדיבור המדוייק של תאצ'ר, שפת הגוף שלה והופעתה הכללית. מריל סטריפ טובה בזה. כבר נוכחנו לדעת בעבר. סטריפ גם שוחחה עם עשרות אנשים שהיו מקורבים למרגרט תאצ'ר כדי לדעת יותר על חייה, ונראה שכל המאמצים שעשתה על מנת להכין את עצמה לתפקיד הזה – השתלמו.
ומה יש בסרט הזה חוץ מהופעה מצויינת של מריל סטריפ? הייתי רוצה שיהיה יותר.
הסרט מתחיל בעצם מהסוף. כשתאצ'ר כבר אינה דמות ציבורית, וממעטת לצאת מביתה, היא הולכת למכולת ונדהמת לגלות שמחיר החלב עלה ל 49 פני. הסצינה הזו מדגישה את הריחוק המסוים שהיה חלק מחייה תמיד, ואילו בסוף ימיה נראה כאילו הייתה רוצה לוותר עליו, ועל המחיר הכבד ששילמה. המחיר הזה, כנראה גבוה יותר מ 49 פני. בגיל 24 היא אמרה לבעלה לעתיד: לעולם לא אהיה אחת מהנשים האלו, שעומדות לצידן של הבעלים….
היא עמדה בהבטחתה. היא מעולם לא הייתה זו שעמדה לצידו, אלא ההיפך. רק אחרי הרבה שנים, כאשר לא ברור אם בעלה בכלל נמצא כדי לענות, היא שואלת אותו. רציתי שאתה תהיה מאושר , דניס. האם בכלל היית מאושר?
כשהחליטה להיבחר, היא טענה שהיא עושה זאת כי דברים חייבים להיאמר, וש"לגברים אין אומץ". למרות האומץ, היה לה עדיין קשה להאמין שתצליח. ברור שמדובר באישה מרשימה, עם אומץ לא יתואר, ובעיקר רצון ואמונה בצדקת דרכה.
בסרט הזה אנחנו כצופים מתוודעים לקצת יותר מזה. והדגש, לצערי, הוא על קצת.
למה קצת? כי הסרט לא באמת נוגע. אנחנו רואים את חיצי הביקורת שנשלחו לעברה של מרגרט תאצ'ר. את האלימות שהייתה צריכה להתמודד עימה. את המתחים, ההחלטות הקשות, הביקורת מבית ומחוץ. רואים אך לא באמת מרגישים. אני בסוף הסרט, לא ממש הצלחתי להבין איך היא התמודדה עם כל זה.
ברור הרי שמעבר למסיכת הברזל, החליפות הכחולות הנוקשות והנאומים מול האומה, היו למרגרט חיים של התמודדות עם כל זה.
איך היא התמודדה?
מה היא חשבה?
מה היא איחלה לעצמה?
האם הייתה מעדיפה להיות במקום אחר?
לכל אלו אין לי ממש תשובות. כי לא רואים את זה בסרט.
אינני טוענת שזה סרט גרוע. הוא סרט מצוין, המשחק נהדר, ההפקה מרשימה. אך הוא אינו נוגע באמת בדברים שהייתי רוצה לראות כאשר מדובר בסרט על חייה של אישיות כמו אותה מרגרט.
ואסיים בציטוט מתוך הסרט שאהבתי במיוחד, ומייצג יותר מהכל את מה שמרגרט תאצ'ר האמינה בו:
it used to be about trying to do something. Now its about trying to be someone
[youtube YwIdghu–nQ]