אצל סבתא שלי הגפילטע פיש אף פעם לא היה כוכב הארוחה. תמיד היה את הפרטנר שלצידו, הדג האדום. שתהיה הבחירה.
וכך זה אצלנו במשפחה עד עצם היום הזה, למרות שמסבתא נפרדנו כבר לפני למעלה מ-20 שנה. בכל חג מככבים אצלנו, זה לצד זה, גם הגפילטע פיש וגם הדג האדום. והם חיים בשלום יחד, או שלפחות כך אני רוצה להאמין…
לגפילטע פיש הקדשתי פוסט נפרד, וחוץ מהמתכון עצמו אין לי הרבה מה להוסיף. כמובן שהגפילטע פיש של סבתא שלי הם הכי טעימים מכל אלה שאי פעם אכלתי, אבל… אתם יודעים… גפילטע פיש. בכל בית אשכנזי טוב מכינים ואוכלים.
הדגים האדומים זה כבר סיפור לגמרי אחר. כי סבתא היתה ועודנה האדם היחיד עלי אדמות שאני מכירה שהכין או מכין את הדגים האלה (חוץ מאתנו, כמובן, שלמדנו ממנה). לא ראיתי את זה במקומות אחרים, לא שמעתי על זה, ולא נתקלתי בשום מקום במתכון כזה. אז מה? סבתא המציאה את המתכון הזה? כנראה שלעולם לא נדע…
האמת היא שבתור ילדה קטנה אף פעם לא אכלתי את הדגים האדומים. הם היו עם עצמות ורק המבוגרים אכלו אותם. ממילא כל כך אהבתי את הגפילטע פיש של סבתא שזה לא באמת הטריד אותי (היא הרי הכינה תמיד את שני הסוגים יחד).
אבל כשבגרתי… לצד כל מיני גילויים מרגשים ומרעישים אחרים מעולם המבוגרים, התוודעתי גם לדגים האדומים. פיקנטיים או חריפים (תלוי את מי שואלים) ובעיקר – טעימים להפליא.
אז מה הסיפור?
את הדג קונים מראש שהוא חתוך למנות (לא פילה, אלא טבעות לרוחב). מקמחים וטובלים בביצה, מטגנים ומעבירים לסיר, שם מבשלים אותו עם הרבה שום, פלפל צ'ילי ורוטב עגבניות.
בלוטות הטעם מרקדות? המתכון המלא בבלוג האישי שלי, ממש כאן.
לכל מתכוני ראש השנה – לחצו כאן
למתכונים נוספים שלי – מזמינה אתכם לבקר בבלוג האישי.