הבדידות יכולה לגרום לכל אחד לעשות מעשים נואשים, וזה למה איש אחד יצר אותנו, כדי לעשות כסף מאנשים בודדים. אז תליתי בך תקווה באותו בוקר כשעמדת מחוץ לחנות, מביט בנו בעיניים נואשות, מביט בשורה הראשונה של הבלונדיניות ואחר כך עובר לשורה השנייה של השחורות עם הפוני לצד, כמו חיפשת משהו מיוחד, אולי אותי? אני עמדתי בשורה האחרונה בצד ימין, צמודה לזאתי החדשה עם החצאית האדומה, שתינו מחייכות בחינניות, בעצם כולנו שם חייכנו בחינניות, ככה נוצרנו עם חיוך תמידי. לא היה קל לפספס אותי, אני הייתי היחידה עם השיער הנפוח. בכל בוקר לפני שהעמידו אותי שם הגיעה הגבוהה עם המעיל המשובץ שהייתה מנסה לסדר לי את השיער, מברישה, מחליקה, נועצת סיכות, מורחת קרמים עד שהיא הייתה מתייאשת, וכשבעל החנות לא היה שם לב, היא הייתה דוחפת אותי לשורה האחרונה, כדי שלא אבלוט יותר מדי…
יש בי כל דבר שאתה רק יכול לחלום עליו, אחזתי בשלט גדול שכמעט והסתיר את הפנים שלי, מחייכת בחינניות לעוברים ושבים, מהשורה האחרונה בצד ימין, אבל כולם שמו לב רק לשורה הראשונה והשנייה, וזאתי החדשה שלידי עם החצאית האדומה לא הייתה צריכה בכלל שלט, רק לי שמו שלט. כלום לא עוזר, שמעתי את בעל החנות נאנח מייאוש באחד הערבים, החלפנו כבר את כולן ורק ההיא עם השיער הנפוח תקועה לנו כמו עצם בגרון…מה חשבת שהסכמת לקבל אותה? הגבוהה עם המעיל המשובץ שאלה את בעל החנות, מחטטת עם האצבע שלה באף, אמרו לי שיש בה משהו מיוחד, מיוחד? הגבוהה צחקה צחוק שהרעיד את כל החנות, מיוחד בתחת שלי…
ככה עמדתי שם שבועות, כל בוקר מגנדרים אותי ונלחמים עם השיער שלי כדי שסוף סוף יצליחו למכור אותי, ובערב דוחפים אותי למחסן חשוך, איך אתה היית מרגיש אם היו מעמידים אותך לחייך מול עוברים ושבים כל שעות היום ובערב מכניסים אותך לתוך מחסן חשוך? אתה יכול להבין את הנואשות שלנו שם? יכול? …היא תמיד מחייכת, בעל החנות עודד אותך להיכנס פנימה, היא לא מדברת אף פעם, שזה יתרון, הוא גיחך, אתה יודע, נשים…אוהבות לדבר, הוא קרץ, היא יודעת לבשל, הוא שיקר לך אני אלופה בלשרוף סירים, היא תנקה לך את כל הבית תוך שעה, מבטיח לך! הוא המשיך לשקר לך, אני עצלנית ואדישה בטרוף, בלחיצת כפתור אחת היא תעשה לך הכול! מרגישה את כפות הידיים המחוספסות שלו נוגעות לי בכתפיים ומסובבות אותי אליך, ותראה איזה יופי היא נראית, באותו הרגע הבטת על השיער הנפוח שלי שישב לי בדיוק על העיניים, מה בן אדם צריך יותר מזה? אה?!
אם תוריד במחיר אקנה אותה, שלפת פנקס שיקים מהכיס האחורי של המכנסיים, מסתכל על הגבוהה עם המעיל המשובץ עוטפת אותי בנייר עטיפה, אוטמת לי את האוזניים ככה שלא יכולתי לשמוע באיזה מחיר קנית אותי. אבל זה לא הטריד אותי כי סוף סוף אני יוצאת מהחור השחור הזה אל האור שבחוץ… כיף לעשות אתך עסקים, שמעתי את בעל החנות אומר לך בזמן שהוא ניסה לסגור את דלת המכונית בכוח, דוחף אותי כמה שיותר פנימה עד שהרגל השמאלית שלי התעקמה, תבוא שוב, הוא התרחק מהמכונית, חודש הבא מגיעה סחורה חדשה…
אני לא צריך שתעשי בשבילי שום דבר, אמרת, מיישר לי בחזרה את הרגל השמאלית שהתעקמה, אני רק צריך שתהיי פה איתי, הושבת אותי לצד עשרות בובות שהיו בחדר, עשרות בובות מאותו חלון הראווה עם אותו חיוך חינני…