לפני מספר שבועות נתקלתי בשאלה של אמא לגבי בתה, באחת מקבוצות הפייסבוק . האם ביקשה לקבל המלצה על קוסמטיקאית להסרת שיער שיודעת לעבוד טוב עם בנות צעירות. ילדות. גיל: 10. מה הייתה התגובה בקבוצה?עשרות המלצות של אמהות. נדמה היה לי שרק אני הייתי היחידה שתהתה בינה לבין עצמה מדוע בת 10 צריכה להסיר שיער…
עד כמה ניתן להאריך את גיל הילדות
השאלה בקבוצה לא הייתה מנותקת מהמציאות. עובדה שהיא לא עוררה כל תהיות. הילדות שלנו הפכו מזמן כבר לנשים צעירות והגיל "שצריך להתחיל" הולך ויורד.
האם ההסבר לכך נעוץ בחברה? או אולי הכל תלוי בנו,ההורים, ואיך אנו מחנכים את בנותינו? ואולי כוחות החברה חזקים מהשפעת כל הורה?
ומה לגבי מעורבות ואחריות מובילי דעת קהל כגון הפרסומאים, שמציבים בפנינו ובפני ילדינו רף התבגרות ואידאלים שונים של יופי והתנהגות קיצוניים או לא באמת מציאותיים אך כולנו מתיישרים אליהם בהתאם בכל זאת?
ומדוע אנו כהורים מסכימים לכל זאת ולא עוצרים רגע לחשוב שהילדה שלנו בת ה 12 או ה 13 לא צריכה להתאפר.או לעלות על עקבים. או שתהיה לה מיטה וחצי.
איסור לבישת המכנסיים הקצרים – מייחסים לבנות הקשר מיני
כל זאת מתקשר לנושא שהיה לא מכבר בכותרות – איסור לבישת המכנסיים הקצרים בחטיבה ובתיכון. איסור זה משקף את הראייה בילדות (כן,הן לא נשים בשלות) כאובייקטים מיניים.ולכן ה"פחד" שייחפשו את הירכיים המפתות שלהם, רחמנא ליצלן. מסתבר לפיכך שגם מערכת החינוך שלנו מתייחסת לילדות שלנו כאל נשים, גם אם הן בפירוש עדיין ילדות. גם אם רגל זו רק רגל ולמרות שהיא מאוד חשופה היא עדיין משמשת אך ורק כאיבר המשמש להליכה ולא מעבר לכך…
אז אם מערכת החינוך חוטאת בכך, מדוע שנבוא בטענות לפרסומאים?
גם חדר הילדים עבר מהפכה
שינויים חברתיים אלה (אין לי דרך אחרת לתאר את התמורות שעברנו אלא בהקשר החברתי) משתקפים גם בחדרי הילדים. אם פעם חדר כזה היה מכיל מיטת יחיד. ארון, ואולי גם ארונית או מדפים לספרים וכד' הרי שגם כאן יש שינויים גדולים.
כשחיפשתי לאחרונה מיטה לילדה (מאיזה גיל היא כבר נחשבת נערה בעצם..?) מחזה שחזר על עצמו היה ההיצע של מיטות רחבות ושידות איפור (כמו זו של האוס אין שכאן) שלמעשה נראים כמו חדר שינה של אנשים בוגרים. זה לא ממש מחזה מיוחד, אבל כשחשבתי על כך במודעות לנושא כתיבת פוסט זה נדהמתי מעצמי אפילו..עד כמה אני מקבלת את השינוי הזה כחלק ברור ומובן מאליו. למה בעצם..?
מיטת היחיד הפכה למיטה וחצי. כמעט בכל חנות לרהיטי ילדים ניתן לראות זאת. כל מיטה חייבת להכיל גם פתרון לאירוח.
מה שמוביל לשאלה הבאה: מאיזה גיל הורים מרשים לבת שלהם לארח ללילה חברה? חבר? נושא לוהט לדיון הורי בפני עצמו!
ארונית המשחקים פינתה מקומה לשידת האיפור, ולכיסא מעוצב בהתאם. העיצובים כה שווי עין שלפעמים שוכחים לשאול שאלה חשובה: למה ילדה בת 11 /12/13 צריכה שידת איפור?
מדפי הספרים – הממ..הם כבר פחות קוראים, לא בטוח שצריך המון מקום אחסון לספרים.
מאיצים בילדים להתבגר
אני מודה, אני גם חלק מהמרוץ הזה, וכבר לא רואה בעייתיות גדולה בגלוס או לק לילדה בגיל 11 או 12, למרות שבגיל זה אני לא ידעתי הגעתי בכלל לעסוק ולהשתמש בדבר. וודאי שלא הלכתי עם עקבים ולא הייתה לפי פינת איפור. זה היה שייך למחוזות התיכון וגם זה,במשורה.
אני מוצאת עצמי נלחמת במגמות חברתיות שלעיתים מתנגשות עם האג'נדה ההורית שלי. קל מאוד להגיד ש"הכל תלוי רק בחינוך של ההורים!" אבל אם הסביבה החברתית שלנו ויתר ההורים לא חושבים כמוני המאבק קשה ביותר.
ועוד תהייה: עד כמה באמת אנו יכולים להשפיע על ילדינו בעידן של שפע מידע, גירויים, אג'נדות מסחריות מהדהדות ועולם כה תחרותי ? אני מדברת על השפעה, כי שליטה כבר מזמן אין להורים (גם לא מאמינה שיש לשאוף לשליטה).
האם אי פעם תחזור התמימות לחיי ילדינו? לאן אנו צועדים?
