תכננו הילדה ואני לנסוע ללונדון בלי יותר מדי משימות "must see" והצלחנו לספוג "אווירה" לונדונית. חבילת התיירות הוזמנה הרבה לפני שנודע לנו על צוק איתן והתזמון של להתאוורר ביולי, בשיא האזעקות, באירופה היה פשוט נפלא.
אגב, אם תשאלו אם הספקנו לראות "הכל" הרי שהתשובה היא: לא!
בשדה התעופה
בהחלטה של רגע אחרון,ואחרי שקראתי על כל מפרט הרכבות והאוטובוסים מהית'רו למרכז העיר והפתרונות המהירים והזולים ביותר החלטתי ללכת דווקא על שירות שאטל והזמנתי אותו ממש לפני העלייה למטוס.
בדיעבד זו הייתה החלטה טובה. החלק החשוב בחופשה לדעתי הוא לדאוג לנוחות ועל כך אני מוכנה לשלם, במקום להטלטל עם המזוודות שלי בטיוב או ברחוב.
וכך הכרנו את ששון, 32 שנה בלונדון, שאסף אותנו ועוד כמה נוסעים מהטיסה שלנו. ששון מפעיל קו שאטלים ונראה שיש לו עסק משגשג.
"תגיד, ששון", שאלתי אותו, כשהשארנו מאחורינו את האזעקות, "מסוכן פה בשבילנו?"
ששון כמעט צעק עלי. "מה פתאום!", והסביר לי את ההבדלים בין פריז ללונדון וכמה בבריטניה זה שונה.
העיר אכן הרגישה לי בטוחה ביותר, התהלכנו עד מאוחר בחוץ, העיר שטופת תיירים מכל העולם (איטלקית,ספרדית,יפנית) והתמכרנו לשכחה של האזעקות, ללחץ ולכל המתח. אבל אז..
הסלוגן בטיוב
יום אחד נסענו בטיוב, עמדתי בקרון מחזיקה בעמוד. למרגלותיי הבחנתי ,ישובים אבא וילדה קטנה כבת 5, שעל חולצתה מדבקה ענקית עם דגל פלשתין והכיתוב:
Boycott Israel
Apartheid
הסתכלתי על בתי והיא הסתכלה עלי והרגשנו לא נעים בכלל.
ביום אחר, ברחוב, כשחיכינו לאוטובוס, ליד הטייט גלרי, ראינו כמה חבר'ה צעירים מהלכים עם כאפיות ושלטים הנושאים את אותו הסלוגן. לבחור הבריטי שהתחיל איתנו, ביום אחר, במדרגות הנעות בדרך לטיוב, וניסה לדבר אלי בצרפתית ואחר-כך בספרדית לא טרחתי להסביר מהיכן אנחנו בדיוק.
קילומטראז' של מוזיאונים (חינמיים)
הילדה חובבת מוזיאונים, אני פחות, אבל שיתפתי פעולה. הביקור במוזיאון הבריטי היה מדהים בסופו של דבר גם עבורי. במרחק הליכה מהמלון בו שהינו , ליד כיכר ראסל היה מדהים לראות את המבנה הענקי , הרחבה, כמות האנשים, מגוון התיירים, מה גם שהכניסה בחינם (מתבקשים לתרום 4 פאונדים בכניסה-אין חובה).
הסתובבנו שעות ואפילו באנו לבקר ביום אחר שוב. קשה להכיל את כל הדברים ביום אחד.
מחשבה שעברה לי בראש: האימפריה הבריטית בזזה אוצרות תרבות של מצרים בצורה שלא תאמן. מה שיש שם אודות מצריים לא מבייש את מה שיש במוזיאון הראשי בקהיר (כן, זכיתי לבקר שם בשנות ה-80). מדהים שתיירים מכל העולם עוברים ומתפעלים מכל שכיות החמדה התרבותיים של המזרח התיכון (מצרים,יוון) וודאי לא חושבים על כך.
מוזיאונים נוספים (אם כי ממש לא באותו סדר גודל) שגילינו והם ממוקמים ממש בדרך למוזיאון הבריטי: מוזיאון ההומור, מוזיאון ה CARTOONS. אלה לא בחינם.
מוזיאון ההומור קרוי מוזיאון אבל למעשה הוא מבנה צנוע הממוקם מתחת לקרקע (שמענו את הרכבת התחתית מעלינו,מגניב) באחד הרחובות הקטנים הסובבים את הבריטיש מיוזאום. הוא נפתח לפני חודשיים ומאגד את כל תולדות הצחוק (קומיקאים) של בריטניה.
כשחושבים על זה די גדלנו על סדרות קומיקאים בריטים (מיסטר בין, קליז). וכך מצאתי את עצמי מבקשת מהמדריכה להראות לי פרק מהמלון של פולטי, מה שריגש אותה מאוד. במבנה מקיימים גם סטאנד אפים והוא מקום אינטימי וחמוד. למי שמצוי בנבכי הקומדיות, הספרים והסדרות יותר ממני היה נהנה מאוד. יש גם פינה בה ניתן להצטלם עם אביזרים.
הטייט גלרי: אומנות מודרנית , ליד התמז' והגלוב (תאטרון שייקספיר). כניסה: חינם.
אטרקציה לחובבי תרבות אנינה, בתיבול של לוקיישן מדהים. אחרי ששבענו מלהסתובב במרכז העיר (פיקדילי-טרפלגר-ווסט אנד-סוהו) זה היה שינוי מרענן להגיע למוזיאון באיזור הזה של העיר.
הסתובבנו שעות בכל הקומות, אחרי שעתיים כבר די איבדתי את הסבלנות… קשה היה להכיל את כל השפע והיצירות אבל אין ספק שיש שם המון מה לראות, ולמי שמעריך אומנות עכשווית (לא רק תמונות) יש שם המון מה לראות.כשהיינו שם הייתה תערוכה של מאטיס (בתשלום).
הצטערתי שלא התעדכנתי בזמני הביקור בגלוב ושלא יצא לי לראות שם הצגה, זאת נראית לי לונדון האמיתית ביותר. יש לי מה להכין לפעם הבאה…
אטרקציות לילדים: חנות הצעצועים הנליז וחנות M&M
כאן מדובר באטרקציות מסחריות להפליא ואין חובה לקנות כמובן, אבל אף אחד לא יוצא בידיים ריקות…
הנליז: Regent Street 188-196
חמש קומות של כל סוגי המשחקים והפעילויות לילדים מגיל 0 ועד 20 פלוס (לאלה שממשיכים לשחק בקונסולות וכד'). מסתבר שלא רק הישראלים אוהבים ומקדשים את ערכי המשפחה… המוני אנשים עם ילדים הסתובבו שם וגם אנחנו.
למזלי לא ביקרתי עם בנותיי הצעירות (שכבר גם הן לא פעוטות) אחרת הנזק הכספי היה עצום. מומלץ ביותר לבקר ולא חסר מה לקנות, בטווחי מחירים גדולים, אם מחפשים מתנה מקורית.
M&M
לפני שנכנסו לחנות ראיתי המוני אנשים בלונדון (תיירים) מסתובבים עם השקית הצהובה ה-אמנמית הזאת ולא הבנתי מה הסיפור. אוקי, סוכריות שוקולד סוף הדרך אבל זה מצדיק?!
כשנכנסתי לחנות הממוקמת ליד פיקדילי סירקוז הבנתי מיד. משהו כמו 6 קומות של חוויית קנייה אדירה. הסוכריות הן רק תירוץ! דמויות אמנמיות בצבעים שונים מסתובבות בין המבקרים, חיבוקים עם ילדים, מדפים עמוסים מכל טוב ומגוון כמיטב הסוכריות. מתחמים עצומים, חולצות, מחזיקי מפתחות, תמונות, כוסות, מאיפה מתחילים??
באמצע החנות בקומת הכניסה מוקם מעין אוטובוס לונדוני טיפוסי עליו ניתן היה להצטלם, אטרקציה לתיירים. הסתובבנו כמחצית השעה, קנינו כמה חפיסות, בעיקר בשביל הזיכרון (נו טוב, זה גם טעים) והסתלקנו. היה קצת עמוס אבל אין ספק שזוהי אטרקציה לילדים קטנים!
בשיטוט חסר מטרה, ביום אחר גילינו חנות מדהימה בשם PAPERCHASE הממוקמת ברחוב טוטנם קורט 213-215.
חנות כלי כתיבה/מתנות/ צרכי בית ספר ומשרד מדהימה: שלוש קומות של פוסטרים, גלויות, ניירות אריזה, חומרי יצירה, פנקסים, מחברות, כלי בית בקיצור כל מה שכיף להסתכל עליו שעות ובסוף לבחור מתוכו כמה פריטים מקסימים ולקנות. המבחר כל-כך גדול שנדהמנו. חנות אסטתית, מעוצבת מקסים ובקומה האמצעית ממוקם בית קפה חמוד עם נוף לרחוב הלונדוני. חווייה.
חובבת עיצוב? מכורת גלישה בפינטרסט? אז את בכלל תאהבי את החנות ! ואם כל זה לא מספיק, אז היה כיף לראות חבורות של צעירים שעברו בין מדפי החנות, בין הגלויות והפוסטרים וגעו מצחוק (היו שם כמה כרטיסים גסים מעולים). יכולנו בהחלט להזדהות כי גם אנחנו צחקנו מהמון גלויות שם.
קניתי שם מחברת ציורים לקטנה שבארץ והיא הייתה מאושרת:
רטרו, צ'יינה טאון
החלק האהוב עלינו בלונדון.
שוטטנו שעות במתחם של הסוהו וצ'יינה טאון (לא רחוק מפיקדילי שאותו פחות אהבנו-המוני וסתמי-). אכלנו צהריים במסעדה קוריאנית, קנינו ספרים ופוסטים שאין מצב להשיג בארץ, בלב הסוהו, והתלהבנו.
ממליצה לחפש את חנות VINMAG ברחוב BREWER 39/43. בקומת המרתף מצאנו מגזינים משנות ה 30,40,60,70,80, הזמן קופא מלכת והכל שמור ומתוייק בשיא הסדר, עם ריח כזה של פעם, תמונות כוכבי עבר חתומות על ידיהם, פוסטרים, גלויות, פשוט חלום רטרו!! יצאנו בנזק מזערי של 16.47 פאונד סכ"ה ואני יצאתי עם פארה המלכה ומקגרט אהובי!
http://www.vinmag.com/
חנויות ספרים
חנויות ספרים, הגענו למסקנה, הן ה-דבר בלונדון. הספרים שם לא מאוד יקרים, ויש המון מציאות. למי שאוהב ומעריך אפשר לשוטט שעות בחנויות הממוקמות במרכז העיר וגם ברחובות פחות מרכזיים.
נהנינו לשוטט ב BOOK WAREHOUSE ברחוב הקרוב למלון שלנו. החנות ממוקמת ב SOUTHHAMPTON ROW ויש עוד שלושה סניפים במרכז העיר.
סתם להתבטל בפארק
לשבת על ספסל בפארק (40% משטח העיר – פארקים!), לתת לרגליים לנוח, לבהות באנשים שממלאים את הפארק, ליהנות מ 24 מעלות באוגוסט, זה בהחלט לונדוני.
לונדון לטבעונים
פשוט לא. בכל המקומות המרכזיים הטריוויאליים לתיירים יש את הסנוויצ'ים עם הגבינה או הנקניק, הכל אותו אוכל אם זה ברשת EAT או PRET A MANGE
בתי ואני הסכמנו ש"פרט א מנג'ה" צריכה להיות מוכתרת כשליטת לונדון , הסניפים קיימים ממש בכל חור.
קשה מאוד למצוא אוכל לטבעונים בלונדון, אבל גם למי שאינו טבעוני ומחפש סתם פסטה, נודלס או אוכל אחר לא קל. ממש אין מגוון. באחד השיטוטים מצאנו דווקא מסעדה טורקית לא רעה בכלל בשם TAS בבלומסברי והיינו מאוד מרוצות לפגוש סוף סוף חומוס, קוסקוס, פטריות וחצילים. 
WEST END
לא ידענו איזה הצגה / מיוזיקל כדאי, אבל ידענו שאין מצב שנעזוב את לונדון בלי לראות אחת. נכנסו באינטרנט קפה ליד המלון לאתר LOVETHEATRE ותוך כמה דקות מצאנו הצגה ליום שרצינו (המחרת), צ'ארלי בממלכת השוקולד, הידד!
הביקור עצמו בתאטרון רויאל דרורי ליין היה חוויה מדהימה, היות שהמבנה מרשים ביותר, עתיק, שמור, וספוג מסורת והיסטוריה. בקומה העליונה, איך לא, בית קפה מסעדה עם מרפסת לרחוב, שוב, אווירה לונדונית מדהימה ועדינה, עם כוס יין או קולה, במזג אוויר נפלא, נישנשנו את המלוחים שלנו לפני ההצגה.
ההצגה עצמה, מיוזיקל, המבוסס על הספר, הייתה יצירת אומנות, החל מהשחקנים ובפרט הילד-השחקן הראשי- והשילוב בין מולטימדיה, אפקטים, ומוזיקה קסומה מה שיצר מופע מדהים – אם כי די ארוך עלי להודות- שבסיכומו הצדקנו כל פאונד שנגבה מאיתנו על ההצגה (55) וזה עוד במקומות הפחות מרכזיים (יציע עליון-אם כי ראינו ממש מצוין). הקהל היה מורכב רובו ככולו ממשפחות, וקהל צעיר ונלהב, מה שהוסיף לאווירה הנעימה.
בחזרה
חזרנו להפסקת האש (הראשונה) שהיה טיימינג מושלם מבחינתנו. כמה סנדוויצים נטולי אישיות אפשר כבר לאכול?!
חשבתי לעצמי שאני רק מחכה ליום שגם תל-אביב תהיה קוסמופוליטית כמו לונדון וארצנו תהיה מעצמת תיירות עולמית.
כי גם פה יש המון מה לראות ולחוות.
אמן.
