אנשים ומעשים נפלאים שקרו וקורים, אין צורך להתבייש במדינה.
מנהל הקייטנה של הילדה שלי
התחיל את הקייטנה ברוגע ושלווה ונכנס לסיוט. הוא והצוות של הקייטנה מטורטרים על ידי הורים דאגניים, שמחד רוצים לתת גוד טיים לילדים ומאידך רוצים לדעת איפה האזעקה תפסה אותם והאם הם במרחב המוגן.
אני מצדיעה לך,מנהל קייטנה, שידעת לנווט את הקייטנה ברוגע ושלווה יחסית, שידעת לאלתר פעילויות אחרות (מדובר בקייטנת אקשן-כל יום אטרקציה אחרת) ולתת תחושת בטחון להורים.
הבת שלי הייתה רגועה לחלוטין,ידעה היכן המרחב המוגן בכל מקום , וגם כאשר האזעקה תפסה אותם יום אחד בבוקר על הכביש, חנו מתחת לגשר עד יעבור זעם. גם אני הייתי רגועה. בזכותך.
האמהות-חברות
אמהות של החברות של הילדה שלי, שמתארגנות לעזור בתורנות בהבאת הילדים להסעה ואיסוף בצהריים. חמימות ואחוות אין קץ. ותודה לוואטסאפ על היכולת המופלאה לתקשר, לתאם,ולסגור את הדברים וכל זאת במקביל להגעה לעבודה, ודאגה לעוד כמה דברים חשובים לא פחות בסדר היום העמוס.
האמהות של החיילים
מצב בלתי אפשרי לפשר בין "למען המולדת" לבין הרצון לשמור את ה"ילד" הכי קרוב אלייך.
המורות של הבנות שלי
שיצרו קשר כדי להגיד שהן שם, למקרה שהילדים רוצים להתייעץ, לדבר ולחלוק. זה נעים לקבל כזה מסר, בתוך כל המולת הסער הבטחוני הן הקדישו מזמנן והתכוונו לזה.
האנשים שמשאירים את דלת הבניין פתוחה
כדי שיהיה לנו לאן לרוץ במקרה של…
האנשים שעושים מעשה ברשת
אלה שנרתמים למאמץ ההסברתי, כדי לנסות ולתקן את העיוות והמניפולציות בשדה הדיגיטלי.
השכנים בחדר המדרגות
חברותא הזויה שנוצרה במהלך הזמן, איש איש בתחתוניו או במיטב סמרטוטיו, יוצא לחדר המדרגות, מחכים ביחד שתעבורנה 90 השניות, שומעים את הבום, מנתחים אם זה יירוט או נפילה, מזהירים זה את זה עוד לא לחזור לדירה וחוזר חלילה. איך ריטה אמרה, "הרי קל יותר לפחד ביחד", מדוייק.
הילדות שלי
שמבינות, מתעדכנות, לא נלחצות, רגועות.
אני דווקא לא מתביישת במדינה שלי.
